“אני מודע לחלוטין לכך שקיימת בעיית סמים. יש בעיית סמים נוראית. אבל זו בעיה אחרת. זו לא בעיה שנגרמת על ידי אנשים שמחפשים תודעה מורחבת או גבוהה יותר, היא נגרמת על ידי אנשים שמדחיקים, איך ההשלכות של חיים בציוויליזציה מסוג זה גורמות להם להרגיש”.
אומר טרנס מק’קנה וממשיך: אנחנו צריכים דיאלוג בוגר, שבו כל תרופה מטופלת על בסיס כל מקרה לגופו, ובוחנים את ההשלכות החברתיות ואת תמונת הסיכון-תועלת, ואז מתחייבים לאותם תרכובות ודרכי פעולה שנראות מבטיחות. זו חרפה מוחלטת שהמדע סבל את חדירתם של פוליטיקאים קטני אופקים, אשר משום מה, באופן מסורתי הפכו לבעלי הפיקוח עליו.
אוֹנְטוֹלוֹגְיָה: היא תחום בפילוסופיה העוסקת בטבע של ה-יש, הקיים או המציאות. האונטולוגיה עוסקת בשאלות על הישויות הקיימות בעולם, במאפייניהן, בקשרים ביניהן, במציאות, בקיום ובהנחות היסוד הכלליות ביותר אודות כל אלה. מקור המילה ביוונית עתיקה: הלחם של ὤν, ὄντος “מה שקיים” ו-λογία “תורה, מדע”. –ויקיפדיה
פוליטיקאים נותנים רשות ומחליטים עבור רופאים, חוקרים ומדענים
הרופאים מאפשרים לממשלה לומר להם אילו תרכובות הם עשויים לחקור או לא לחקור? איפה ה- AMA בנושא (כלומר, היכן הנקודה)? כיצד נוכל לסבול את השליטה מהפחות מפותחים מבינינו, כאשר סדר היום עוסק בשאלת ההישרדות הפלנטרית?
עכשיו, פעם חשבתי על עצמי כעל “בלשן ערמומי”, אבל עכשיו אני מבין, שאני בעצם משכפל מֵמִים (מֶם הינה יחידת מידע או ציטוט קצר). מם, כפי שאני בטוח שסיפרו לכולכם פעמים רבות, הוא היחידה הקטנה ביותר של רעיון, שעדיין יש בו קוהרנטיות. הרעיון שלי הוא לבוא לכאן הערב כדי לשכפל את המֶם, לתת רשות לדון בעניין.
האחיזה בטבעה האמיתי של המציאות
מה שלדעתי צריך להיות במרכז הבמה בחשיבה על זה הוא עומק המסתורין, המסתוריות שבה ועד כמה היא מבלבלת. כלומר, ישנם סמים פסיכו-אקטיביים בשימוש בהקשרים שמאניים, אשר, כאשר הם מטוהרים ומעשנים אותם למשל, הם משרים חוויות אשר משך זמנם הוא דקות בודדות בלבד. ובכל זאת, החוויות הללו מהוות פירוק כה עמוק למימד אחר, עד שנראה שהן רומזות, שכמעט ולא זזנו בפיפס במונחים של אחיזה בטבעה האמיתי של המציאות.
אחד הדברים שנראים לי מאוד מעניינים, אותם הזכרתי בחלק המוקדם של ההרצאה הזו, שהפסילוסיבין גרם לסינרגיה עם השפה ותיארתי כיצד הוא סינכרן את התודעה בתקופה היסטורית מוקדמת באפריקה, אבל הוא ממשיכה לפעול; הוא פועל גם בזמן שאנחנו מדברים.
המתקן הלשוני מגובה תמיד במטאפורות חזותיות
נראה כי מה שגורם לנושא להחזיק מעמד עבור אותם שחקרו אותו לעומק, הם דברים כמו טרנספורמציה אונטולוגית של בסיס השפה. למשל, נראה שהשפה הופכת למשהו גלוי. אתה יודע, פילון האלכסנדרוני שכתב על הלוגוס, אמר שהוא מודאג מהאופן שבו הוא כינה הלוגוס המושלם יותר. כפי שכולכם יודעים, הלוגוס היה קול מודע, שהיווה הבסיס לרוחניות ההלניסטית. וכשהסתדרת עם העולם, הקול הזה נפתח בראשך, והודיע לך והנחה את מעשיך.
לוֹגוֹס הוא מונח יסוד בפילוסופיה יוונית, שמשמעותו רחבה ומורכבת ומתייחסת כללית להגיון, תבונה, דיבור ושיח ולשכנוע באמצעותם. מושג הלוגוס הושאל על ידי התאולוגיה הנוצרית כדי לתאר את מערכת היחסים בין ישו, שלפני ואחרי האינקרנציה, לאל האב בתוך השילוש הקדוש. –ויקיפדיה
אז פילון האלכסנדרוני דיבר על הלוגוס המושלם יותר, והוא אומר, “הלוגוס המושלמים יותר, יעברו מלהיות נשמעים – לנראים מבלי לחצות אי פעם רגע כמותי של מעבר.” למעשה זה מה שקורה עם הפסילוסיבין.
פרויקט התקשורת, שבמציאות הרגילה, מתגלגל ליצירת רעשי פה קטנים, הנעים על פני החלל כדי להיות מפוענחים בתוך מוחות פרטיים, באמצעות מה שאנו מקווים, שהם מילונים תואמים. כל זה יכול להיות מוחלף בלוגוס שנראה – דבר שנראה.
הרמז לכך הוא שבשפה שלנו הרעיון שלנו לגבי המתקן הלשוני מגובה תמיד במטאפורות חזותיות. אנחנו אומרים, הוא דיבר ברור, אני מבין למה אתה מתכוון, היא ציירה תמונה. זה אומר שברמות לא מודעות מושג האמת שלנו מושרש בוויזואל.
“הוא נמצא במוח האנושי כחלק נורמלי מחילוף החומרים של האדם”
אני מאמין שבמובן מסוים, ההיסטוריה היא חוויה פסיכדלית. אנחנו מתגלגלים בלי סוף, אל ההשלכות של המגע עם הדבר המיסטי הזה, שהעלה אותנו להתבוננות עצמית לפני 25 או 30,000 שנה. אז נשאלת השאלה, איך נבין את זה בעתיד? איזה סוג של עולם משלב תובנות מסוג זה?
ובכן, אני מאמין שהמקום להישען עליו הוא אופנה חדשה לשפה, כך שהתחביר, המובן כראוי, יהיה גלוי. אותי מאוד מעניין שהחזקים ביותר מבין מחוללי ההזיות האלה, הם בנוסף גם נוירוטרנסמיטורים אנדוגניים. ה- DMT, ללא תחרות, הוא סם ההזיה החזק ביותר שקיים בטבע, והוא נמצא במוח האנושי כחלק נורמלי מחילוף החומרים של האדם.
העובדה שהחוויה נמשכת דקות ספורות בלבד היא הצהרה עמוקה על יכולתו של המוח לזהות ולהפוך תרכובות בלתי פעילות. כלומר, המוח פוגש גל של DMT והוא אומר, אני יודע מה זה. ואנחנו (או הגוף שלנו) יכולים לעבד את זה לחומצה אינדול-אצטית ולהפריש (שתן) אותה תוך דקות ספורות.
חבל הטבור המחבר בינינו לטבע
לטעמי, זהו הסוד הגדול והבלתי מסופר של הציוויליזציה שלנו. לא לדעת את זה זה להיות בחושך מוחלט לגבי מה שקורה. וכמה אנשים כן יודעים? חלקכם אולי מכירים סיפור מאת המשורר הארגנטינאי, חורחה לואיס בורחס (Jorge Luis Borges), שנקרא “פולחן עוף החול”. הוא אומר שיש כת; מתרגליה סבלו בכל פוגרום בהיסטוריה; מתרגליה השתתפו בכל פוגרום בהיסטוריה; זה לא מכבד שום מעמד, שום גזע, שום מקום, שום זמן; ילד אחד עשוי ליזום אחר; חורבות הן מקומות נוחים.
היוזמים אינם מדברים על כך, ולחלקם העניין נראה אבסורדי. מה שהוא מתאר זו העובדה שבעולם הזה שלנו, יש למעשה קשר טבורי (חבל הטבור). יש למעשה נקודה עיוורת שכולנו התעלמנו ממנה, או שאנשים רבים התעלמו ממנה. האנשים בחדר הזה, אני מניח, הם יוצאי דופן.
במקומות המרוחקים, העתיקים והנידחים בג’ונגלים הסבוכים ביותר
העובדה היא שאם תחפשו מספיק רחוק, אם תסתכלו על המקומות העתיקים ביותר בג’ונגלים הצפופים ביותר, אם תדברו עם השבטים הפחות מתבוללים, במוקדם או במאוחר אתם הולכים להתעמת עם החוויה הפסיכדלית.
בשלב זה, מערכת היחסים שלך עם המציאות הופכת שונה מאוד מזו של כל הסובבים אותך, כי כולם מסביבך מחפשים את התשובות. המשימה של האדם, שבאמצעות כזו או אחרת מצא את דרכו אל החוויה הפסיכדלית היא להתמודד עם התשובה. התשובה נמצאת.
