תנאי מוקדם לניהול היררכי של החברה הוא אוכלוסיה צייתנית, מבולבלת, מאומצת, המתייצבת במערכת כלכלית שמעמידה פרמיה על חיים בעלי מודעות נמוכה, הכל חוזר ונשנה וללא יצירתיות. וזה סוג המצב בו אנשים רבים, רבים יותר ויותר, מוצאים את עצמם.
הציוויליזציה המערבית מעגנת כמסתורין המרכזי את חוק האנטרופיה התרמודינמית, שהיא מטרה נעלה. בעיקרון, זה אומר שהכל מתפרק בסופו של דבר, הכל מתפזר למבנה פחות יותר, פחות סדר, הכל חולף ודועך. ומהגשמיות למדנו לקבל את הרעיון שהמוות הוא ה”קבר המפהק”, אתה הופך לקומפוסט באדמה – וזהו. זוהי סדרה של חזקות “קיומיות” דומיננטיות, שנבנו בתרבויות המערב בשלוש – ארבע מאות השנים האחרונות שמתקבלות בחמימות רבה יותר ויותר. וחוסר התקווה הזה משולב לעלייתם של מבנים ניהוליים היררכיים בחברה המערבית.
פיסת עולמנו התעלמה משתי עובדות מהותיות על טבע המציאות
פיסת עולמנו התעלמה משתי עובדות מהותיות על טבע המציאות. והיעדרן של שתי עובדות מהותיות במודלים שלנו כיצד פועל היקום הוא מה שהעניק לנו מסלול שכזה – כלפי מטה, ייאוש קיומי, חיבור שבור לטבע, ובמקרים מסוימים שבר בין האנושות. התעלמו משני דברים מהותיים. ואני רוצה לדון בהם ואז להראות כיצד ההתאוששות של הדברים האלה ניזונה מאופטימיות לגיטימית.
כשאתה הולך לאוניברסיטאות ושואל “מהי היסטוריה?” יאמרו לכם שזה תהליך משתנה ללא מגמה. ובכן, זה מרתק. אם מדובר בתהליך משתנה ללא מגמה, אז למעשה זה התהליך היחיד שנצפה אי פעם עם התנהגות כזו. לתהליכים, מעצם טבעם, יכולת חיזוי מולדת.
לכן, זהו הדבר הראשון שלדעתי המדע, ונגזרת תפיסת העולם שלו, התעלמו: מעצם לידתו של היקום הייתה התקדמות פרוגרסיבית למורכבות שנבנתה על רמות שהושגו בעבר והעלתה את המישורים הללו, הביאה אותם לביטוי עמוק יותר לחידוש ומורכבות עד שהגענו לרגע הזה ולעיר הזו שאני נמצא בה.
ואני חותם לכם: כעת, בשבילי זהו הרגע הכי מורכב במקום הכי מורכב ביקום עד היום. מכיוון שיש לנו את העולם הפיזי, את העולם הטבעי, את העולם האנושי הבסיסי, את העולם האנושי-תעשייתי, את עולם ההשתלבות האנושית-אלקטרונית, את העולם של הפוסט-מודרניות. אנו חיים, אנו יורשים, מכל המורכבות שקדמה לנו.
אבל מה הם החיים עצמם? שלא נדבר על אינטליגנציה
כתהליך עקשני, החיים מתמידים בקדמה לא פחות מהכוכבים עצמם – למעשה, יותר מכך. כעת אנו יודעים שכוכבים הם פשוט תנורים גרעיניים גדולים אשר בסופו של דבר מנצלים את כל הדלק שלהם ונמוגים. אבל מה הם החיים עצמם, אנחנו כלל לא בטוחים – שלא נדבר על אינטליגנציה. החיים והאינטליגנציה הם תווים כלליים בסיפון האוניברסלי.
אנו שואפים כעת לתרבות פלנטרית, לאחסון אלקטרוני של מידע עבור עידנים, ואנחנו רק נמצאים במשחק התרבותי הגלובלי הזה כחמישים שנה בלבד. ברור מאוד – בעיניי, לפחות – שהחיים הם תהליך חשוב לא פחות בעיצוב הגורל הסופי של היקום וכמו כן האינטליגנציה ממלאת תפקיד.
היקום שמבוסס על תהליך חידוש מושג, ונבנה מהר יותר ויותר. יקום שמתקדם לעבר הרגע הסופי שלו הרבה יותר מהר ממה שהישויות או היצורים המוטמעים בו עשויים להניח. ואמרתי, שכדי שתהיה תקווה צריך להיפטר מכל ההשקפה המדעית של היקום. כדאי גם לקחת את האנושיות שלך הרבה יותר ברצינות.
המדע הכריז על הסבר החוויה האנושית
כדרך לאפשר לנו לברוח מחובה מוסרית כלפי עצמנו ואחד לשני, המדע הכריז על הסבר החוויה האנושית: אנחנו שוכנים בכוכב לכת, סביב כוכב לא מעניין בגלקסיה שהיא בסך הכל טיפוסית, אנחנו למעשה לא יותר מסתם חיות, יהיה לנו את הרגע שלנו, נבזבז את כל המשאבים ונשאיר עקבות וזהו זה. ולכן אנחנו מדברים על ערכים גבוהים יותר, על אהבה, על חובה אתית וכן הלאה, מה שנחשב כבר ל”תחביב” פג תוקף בתרבות המודרנית.
מתרחש כאן תהליך טרנסצנדנטלי מסוג כלשהו
אני חושב שבני אנוש בכוכב הלכת הזה, וסוג החברה בה אנו חיים, הם ביטוי לעלייה המתקרבת לרמות חידוש גבוהות יותר. אין דבר שבא ללא הודעה מראש. שום דבר לא בא במפתיע אם אתה יודע לקרוא את ה”שלטים”. ובמשך תקופה ארוכה מאוד, המין האנושי מאגד את עצמו יחד וטוען לטכנולוגיות המאפשרות מניפולציה של אנרגיה, אשר מאפשרת לאוכלוסייתו לפעול ללא שליטה ובכוח, לכפות גבול תרבותי וטכנולוגי אשר מתרחב והולך.
הנוכחות שלנו בכוכב הלכת הזה היא העדות העיקרית לכך שמתרחש כאן תהליך טרנסצנדנטלי מסוג כלשהו. אם היה מדובר בכוכב לכת של סנאים, קרחונים, פרפרים ועדרים של איגואנות, אזי האבולוציה הדרוויניסטית הייתה מספקת הסבר למה שקורה כאן. אך האצת התהליך בתחום מוגבל של ביולוגיה, שהתחילה לפני כמיליון שנה, מצביעה בעיניי כי אנו נכנסים כעת לתקופות הקצרות – כלומר: התקופות הללו בהן התפתחות החידוש מתרחשת כל כך מהר עד שמעבר בין תחום לתחום מתרחש במהלך חייהם של בני אדם. זהו מעשה אדיר של אקרובטיקה אינטלקטואלית להכחיש את זה שאנחנו מפליגים לעבר אסון במהירות אלף מייל’ לשעה, כאשר איש אינו מסוגל להבין היכן נמצא הבלם.
הרפתקה בחידוש טרנספורמטיבי
ובכן, אני חושב (בעקבות התכתיב ששום דבר אינו מודע) שאנו יכולים – לפי מה שקורה לנו כעת – להחיש לעבר הרפתקה זו בחידוש טרנספורמטיבי, שעכשיו מתנשא לפנינו בנוכחות כזאת שהוא מטיל צל עצום על פני נוף תלת ממדי של הפיכה היסטורית. ואנחנו, כמודרניים, מאוד מסוכסכים עם העניין הזה מכיוון שאוצר המילים היחיד שאתו אנחנו יכולים להתמודד עם משהו כזה הוא אוצר המילים של הדתות המופרכות.
לפני עליית המדע, לפני עליית הטכנולוגיה, כאשר הדתות ניצבו על עולם הרבה יותר איטי ומנוהל בקלות, הוגים גדולים משכנעים – באמצעות מדיטציה והשראה אלוהית, מה שלא יהיה – ראו שמסעו של האדם הוא מסע מהשטן לאלוהות וההיסטוריה הייתה איכשהו שלב הגאולה האנושית. השקפה זו מתה עם עליית הקפיטליזם החילוני והדמוקרטיה התעשייתית.
קשרים מעין-סימביוטיים עם צמחים – גישות פרמקולוגיות לתמרון הזיכרון האנושי
ובכל זאת, כאן בשיא מסלול מפעל המדע והמטריאליזם, חדשות מגיעות מיערות הגשם, מן העמים הקדומים בעולם, שיש טכנולוגיות מסוג אחר שקיימות מאז לפחות עידן הקרח האחרון. מדובר בנוירו-טכנולוגיה, קשרים מעין-סימביוטיים עם צמחים, גישות פרמקולוגיות לתמרון הזיכרון האנושי, שאיפה, דאגות אסתטיות וכן הלאה. הרעיונות הפסיכדליים הללו הוצגו בפנינו כהנחות הנאיביות של פרימיטיביות, “הנוף הלא מודע”, אירועים כאוטיים המתרחשים במערכת המוח האנושית וכדומה. כל אלה הם ההסברים הרדוקציוניסטיים. אני מאמין שהמצבים הפסיכדליים הללו הם למעשה מעבר לרבד בעל מידע נגיש יותר.
“שמאניזם הוא נקודת מבט פרקטלית”
מה ששמאנים רואים בניגוד לכך הוא יקום מידע היפר-ממדי. הם רואים את העבר, את המקורות, והם רואים את המטרה, את השיא, את המקום בו “נחש האורובורוס לוקח את זנבו בפיו”. אנחנו – שנכלאים בהיסטוריה ליניארית – אין לנו נקודת מבט זו. ומה שיש לנו במקומו הוא חרדה עצומה. חרדה עצומה מהעתיד. אנו ממפים את העתיד הבלתי ניתן להבנה, החוויה המשוערת של מותנו ולהפך: העתיד הלא ידוע, חוסר יכולת להימנע מן המוות וחוסר האפשרות להטמיע אינטלקטואלית את המשמעות. שמאניזם אינו כזה. שמאניזם הוא נקודת מבט פרקטלית. מה זה פרקטלי? אלו מבנים “שהמשתתפים שלהם משובצים בהם”. קבוצות משנה המשובצות בהן. כך שניתן לדעת את מהלך ההיסטוריה של עם שלם על ידי התבוננות בהיסטוריה של אדם או משפחה. כל קבוצות המשנה מתייחסות לרמות שמעליהם ומתחתיהן. זה שונה לחלוטין מסוג ההיסטוריה הליניארית שאנו מקבלים בחברה מדעית היררכית. זה מאפיין יותר את החוויה האישית.
אלה לא הדברים שבשבילם אתה צריך ללמוד מתמטיקה מתקדמת כדי להבין אותם
וזו נקודה חשובה מאוד, אלה לא הדברים שבשבילם אתה צריך ללמוד מתמטיקה מתקדמת כדי להבין אותם, אלה לא דברים שנחשפים רק לבעלי התארים הגבוהים. אלה דברים שאפשר לספר על ידי תחושת העולם. מבנה החברה הליניארית הכניע את האדם. כולנו עכשיו – קנינו את התפיסה שאנחנו “חלקיקים” חברתיים במכונה מהירה יותר מאיתנו עם מטרה גדולה מכפי שאנו יכולים להבין. זו שטיפת מוח. ככל שמתרחקים מהאנושיות של האדם, התודעה הופכת להיות יותר ויותר בדרגה נמוכה ודמויית “אמבה”.
יש לך את התודעה של ממשל ג’וליאני, את התודעה של הממשלות השונות. אתה רואה, ככל שאתה מרחיב את ההון, זה נהיה יותר ויותר פרימיטיבי, יותר ויותר פשוט – עניין של גירוי ותגובה. אבל אתה – החלקיק הלא-רלוונטי כביכול במרכז התהליך הזה – מחליט בעדינות, קולט מידע מכל הסוגים, משווה, שוקל, מבין, מחפש ראיות. זו החשיבה העדינה ביותר שמתרחשת. אבל אנחנו לא דורשים את דעתנו בחזרה. אנו מחפשים הדרכה מוסדית. ובכל זאת, המוסדות הם שהדריכו אותנו לרגע זה.
פירוק גבול זה מה שקורה כעת וזה נמשך זמן רב
פירוק גבולות. זה מה שקורה. זו הסיבה שעושר גדול ועוני גדול צריכים להשלים זה עם זה, זו הסיבה שהעולם המודרני והעולם השלישי צריכים להשלים אחד עם השני. פירוק גבול זה מה שקורה. וזה נמשך הרבה זמן, אבל זה השפיע תחילה על הטכנולוגיות שלנו, כמעט בלי שנשים לב לכך. עברנו מעולם בו מידע עבר במהירות של דהרת סוס לעולם בו כל המידע מאוחסן בזיכרון נייד.
ואז אנשים שואלים “נו, ומה צריך לעשות?”
לא להאמין. האידיאולוגיה הרעילה את הכוכב הזה. האידיאולוגיה פושטת רגל. זה משחק מכור. זה רק עבור שיווק – פרסומת – זה מתחת לכבוד שלך כגוף להתערבב באידיאולוגיה. אני מתכוון, אחרי הכל, היכן כתוב שקופים שמדברים צריכים להבין את אופי ההוויה בכל מקרה? אז אמונה היא התמודדות מדהימה בחיפוש אחר אמת אינטלקטואלית מכיוון שהאמונה מונעת להאמין בהפך. וכך זו מגבלה עצמית. אתה הופך לשוטר שלך. והאידיאולוגיות של המאה העשרים כל כך מרופטות ומטלטלות זו בזו או רעילות לערכים אנושיים, לא כדאי להאמין בהן בכל מקרה.
לא לעקוב. להלן עמדה חסרת טעם למצוא את עצמך בה. חיות מחמד עוקבות, סגן נשיאים עוקבים, ומעשים רעים עוקבים אחריה! אז למה לעקוב? כל הגורואים האלה, הגיישות, הרושיס והרישיס הם פשוט אמני תעתוע. היו להם אלפי שנים לרפא את החסרונות האלה לטובתך. תאמין לי, אני יודע – אני קתולי מחלים! אתה צריך להילחם בדרך שלך ולהשתחרר מההובלה. תעשה בעצמך. אל תעקוב אחרי… זה דבר מיושן וחסר טעם ואין בו שום כבוד אנושי.
ואז קשה יותר, וקיצוני יותר: לא לצרוך – במובן מטאפיזי עמוק יותר.. אל תצרוך! מסיבות ברורות, ואז גם ישנן סיבות לא ברורות. הסיבות הברורות הן שהפטיש לחפצים העשויים מחומר הוא הורס את כדור הארץ. אם לכל אחד מכדור הארץ היה מה שיש לאנשים בשורה הראשונה כאן, לא היו מספיק מתכת, זכוכית, פלסטיק ונפט בכדור הארץ בכדי לספק סגנון חיים כזה למיליארדי האנשים השואפים אליו כעת. אף אחד מהדברים האלה לא מביא אושר.
ואז, סוף סוף – טוב, לא באמת סוף סוף. יש אחד אחרי זה. אבל עניין שלילי נוסף – וקצת יותר קשה לעכל אותו; זה מגוחך – אבל אסור לנו לצפות. אסור לנו לצפות. הצפייה היא סוג של מוזרות מציצנית, סאדו-מזוכיסטית שאנו מאפשרים לעצמנו. אני חושב שצפייה היא דבר מחליש במיוחד. מיליוני אנשים חיים חיי זחל, ערים למחצה, כשהם צופים ב 6.5 שעות טלוויזיה ביום. וכל עוד הם נשארים בבתיהם – אתה יודע, קניות וטלפון – כולם שמחים. אך הם אינם משתתפים כלל בחברה. הם הסימנים, והם צורכים. הם צורכים את התקשורת, את הבידור, את הבגדים, את הסגנונות, את המותגים. הם הטיפשים שמאפשרים למערכת הזו להמשך.
אל תצפה. כי כשאתה צופה אתה לא במרכז העניינים. באופן כללי, מה שאני מדבר עליו כאן הוא ניסיון להחזיר לעצמנו את החוויה. להשיב את החוויה. זה מה שנלקח מאיתנו. זו הסיבה שתרבות המוסיקה והמחול החדשה כל כך חשובה. זו הסיבה שתרבות צמחי המרפא כה חשובה. כל זה קשור לפגישה עם מי שאתה באמת ואיך אתה מרגיש – ואז אתה חוות אותו.
אתה לא בבעלות של אף אחד
אתה יודע, אתה לא בבעלות של אף אחד. אין הוא או היא או הם שאתה שייך אליהם. ואמרו לנו שאנחנו צריכים להשתלב, שאנחנו צריכים להיות הגיוניים. זה לא נכון. אנו יוצרים עולם שחוגג את הגיוון, החוגג את הייחודיות של כל אדם. מורכבות המין שלנו היא תהליך התלוי ישירות במורכבות שאנו מביאים, כל אחד מאיתנו לתהליך. הגיוון שמתפשט באמצעות החברה נלווה לפירוק הגבול. ואני באמת מאמין כי חוסר היכולת של המדע להבין את בני האדם בעולם כחלק מהטבע – להבין את האמנות, האהבה, השנאה, השאיפה, הפחד – הכישלון להבין את זה הוא הכישלון להשלים עם ההיבט הטרנסצנדנטלי של המציאות. אנחנו העדות הטובה ביותר לכך שמתרחש כאן משהו יוצא דופן.
אין חזרה. אין חזרה מהתנופה שההיסטוריה העבירה לדמיון האנושי. יש רק קדימה אל מה שמכונה בריחה קדימה: דרך אמנות, דרך עיצוב, דרך אינטגרציה. עלינו ללחוץ על דוושת האמנות. מעולם לא עיצבנו את התרבות שלנו. מעולם לא ניהלנו את התרבות שלנו, או את חיינו. מעולם לא ניסינו לייצר אג’נדה אסתטית, ובגלל זה יצרנו בלגן. מה שיצרנו הוא בית חיות בקנה מידה עולמי.
“אתה רוצה לקחת סמים כדי לברוח”
העולם שאנו משאירים מאחור, העולם שהכשיל אותנו, היה עולם של אידיאולוגיות וטכנולוגיות מכניות. והאידיאולוגיות, אחת אחרי השנייה, צונחות לביוב. מרקסיזם. פשיזם. הם, אחד אחד, יופרחו. הם לא יכולים להתקיים. ולא ניתן לקיים את הטכנולוגיות המכניות. הן מזהמות, הן לא הומניות, הן הורסות את כדור הארץ.
מה שמתרחש כעת הוא שאנו נמצאים בעולם שבו סמים מחליפים את האידיאולוגיה. זו הסיבה שסמים כל כך מפחידים את אלה שמתנגדים להם. זו הסיבה שהם אומרים “אתה רוצה לברוח”, “אתה רוצה לקחת סמים כדי לברוח” זה נכון! אתה רוצה לברוח! אתה רוצה לברוח מפשיזם, קומוניזם, סוציאליזם, אקזיסטנציאליזם, פוזיטיביזם, וכל הדברים האלה. אתה רוצה לברוח מהאידיאולוגיה אל הנוכחות המורגשת של הגוף בהווה. שפירושה צמחים, סקס ומוזיקה!
“מה שיש לנו כאן: משחק; רגע של דיאלוג. ואז נחזור כל אחד לעולמו הפרטי שלו”
מה שיש לנו כאן: משחק; רגע של דיאלוג. ואז נחזור כל אחד לעולמו הפרטי שלו. אבל אנו חלק מהרפתקה אוניברסאלית. אנחנו לא סתם תהליך חולף, אשר גם לא רלוונטי. זו האמת לגבי הפסיכדליים, ששבטים אבוריג’יניים תמיד ידעו, וזו האמת שהיינו צריכים להקריב כדי להפוך את המסע האבוד אל החומר.
אולם כעת הסתיים המסע האבוד אל החומר. מצאנו את הכפתור. כעת עלינו לחזור אל בעיות נפש האדם. ואין הרבה זמן. אבל הכלים שניתנו לידינו הם הכלים החזקים ביותר שהיו אי פעם. הקשר האנושי אל ה”מוח הצמחוני” של כדור הארץ, שאנו מנסים לשקף ולחוות בקנה מידה אנושי. הטבע מלא עניין וחיבה לאנושות. האחריות שלנו לגלות את האנושיות בעצמנו – מכיוון שהלכנו כל כך רחוק בדרך הרציונלית – ועלינו לבנות מחדש את החיבור עם הטבע. זהו תהליך שקורה. זו לידה.
