מצב ההוויה של זה הרגע, סנקציות תרבותיות ומציאות מדומה

אם אתה יכול ללבוש אוזניות ולשים איזה מכשיר אייפון וללכת לתוך עולם מדומה, בואו נגיד למשל טירה על הר, ליד הטירה יש מדורה קטנה ובסמוך, הירוגליף עתיק, וכשאתה מצביע על הציור העתיק הזה, אתה עובר דרכו ופורץ לעולם אוטופי עם מזרקה באמצע, וכשאתה הולך לכיוון המזרקה ועובר דרכה, אתה מופיע בחזרה במטבח של הטירה. אז, איפה המציאות מתחילה ואיפה היא מסתיימת?

המציאות שלנו היא מדומה?

ואיך אנחנו, ברגע הזה, מסוגלים לספק את עצמינו עם הוכחה, שאנחנו לא באיזשהו מטריקס סגור כלשהו. איך נרגיע את עצמינו שלא מדובר בסימולציה? והתשובה היא – אי אפשר. אנחנו רק משארים שזה לא סימולציה.

אנחנו רק משארים כי זה נקרא “Occam’s Razor”, שזה – הרעיון שהיפותזה מסוימת איננה צריכה לגדול, ללא הצורך. במילים אחרות – שהרעיון הפשוט ביותר צריך להיות מועדף.

Simon Haiduk

אך שים לב שהדבר יוביל אותך לשגיאה ברוב הסיטואציות החברתיות, אם תבחר את ההסבר הקל ביותר למה שהולך כאן, לעולם לא תבין מה הולך.

ההסבר הקצר והקל ביותר – לא בשאלת החיים

אתה רואה שני אנשים שמתאהבים אחד בשניה, אתה משאר שהם התאהבו כי הם אוהבים אחד את השני, אך אתה למעשה מחטיא את העובדה, שאחד מהם ירש 10 מיליון דולר, והשני הוא עכברוש. באחד התעללו כילד, והשני גדל בסביבה מניפולטיבית, ולמד לעבוד על אנשים כראוי.

במילים אחרות – ההסבר הקצר והקל ביותר, הוא שיטה שעובדת במעבדות הפיזיקה, אך לא בשאלות החיים.

Simon Haiduk

המציאות היא אינה מציאות, יכול להיות שאין מציאות כלל, אך מה שבטוח, שהמציאות שלנו היא לא ראלית. מדובר בסוג של סנקציה תרבותית מעוותת, הזיה, שכולנו משתתפים בה. ומה שזה לא יהיה, זה הולך ונבנה לכיוון של חוסר קיום.

מחשבה אינה יכולה ללכת למקומות שבהם דרכי השפה עדיין לא נבנו 

המציאות שלנו מוחזקת ע”י הזהות שלנו. וכשאנחנו מסתכלים על אנשים אחרים, אנחנו יודעים, שלבסוף אתה נשכב לשלום באדמה הקרה, ואז מה המציאות שלך תהיה שווה?

מה שזה לא יהיה – זה זמני וזה הולך לכיוון של חוסר קיום. זה הבסיס של מה שנקרא להתקיים.

אתה מחליט לאן אתה רוצה ללכת ואז אתה בונה דרך לשונית

הניסיון להרכיב מחדש את השפה הוא אותנטי מכיוון שמחשבה אינה יכולה ללכת למקומות שבהם דרכי השפה עדיין לא נבנו. אתה מחליט לאן אתה רוצה ללכת ואז אתה בונה דרך לשונית.

הדרך שבה התרבות מאבדת אחיזה היא בכך, שהיא לא מסוגלת לומר על זה משהו, ואז זה נהיה כל כך בלתי ניתן לאמירה. ואם אתה מתחיל לדבר על זה הם שמים לך מכשולים ומנסים לכלוא אותך ואומרים “טוב נו, הוא נהיה סכיזופרני, יש לו הזיות רציניות, צריך לסגור אותו. כי הוא לא הבין שהיקום הוא חצי כדור בצבע שחור, שעומד על גבו של צב, שמוחזק ע”י גמד” – הסנקציות התרבותיות יהיו אשר יהיו.

Photo by Startup Stock Photos on Pexels.com

הדילמה הפוליטית והתרבותית שלנו היא דילמה לשונית.  עד היום, רוב האנשים שהבינו את זה הם אנשים רעים, כמו פשיסטים ועוד כל מיני בעלי אג’נדות, שרצו להחליף את הקרקע התרבותית לדרך שלהם. ואנחנו צריכים להבין שאנו יכולים להתחיל ליצור את המציאות שמעולם לא הייתה קיימת בעבר בעצמינו.

לכן, אנחנו צריכים לבנות את הדרך שאנחנו רוצים בעזרת רעיונות, דעות, ומתוך זה נבנית המציאות. אחרת, מה שאנחנו מקבלים זה את השגיאה של האתמול – שהופכת להיות הרגע שלנו.

  • 1
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
    1
    Share

דעתך בעניין...

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

נגישות