נקודת מבט אחרת – חלק א’

נקודת מבט פסיכדלית פירושה נקודת מבט המכבדת את התודעה. התודעה נתפסת כערך שיש למקסם. אנחנו רוצים יותר מודעות, אינטגרציה טובה יותר, מידע טוב יותר ודגמים טובים יותר. אנחנו לא רוצים לבזבז את עצמנו, או להתחייב למודל הבא, שנגלה לאחר מכן שהוא מיושן ולא מספיק.

מה שבסופו של דבר מהווה את נקודת המבט הפסיכדלית, היא טבעה הפתוח והזמני, בניגוד לכל אידאולוגיה או נקודת מבט אחרת המתרוצצת כאן. אנחנו מנסים להבין מי והיכן אנחנו נמצאים ביקום, לא מנקודת מבט של האזרח הצרכני המודרני. אנחנו מחפשים משהו אחר, משהו עמוק יותר, נגוע יותר על בקסם, נגוע יותר על ידי תחושה של העבר.

ההנחה הייתה תמיד כי מוחו של האדם; הוא מספיק מורכב בכדי להבין את היקום

זה לא כל כך מפתיע, כי למעשה מדובר באידיוט בעליל. לכן, כאשר אנו מסתכלים אחורה לעבר העבר האנושי, אנו מגלים נאיביות עצומה. כלומר, אנשים לא ידעו מה קורה. הם אפילו לא היו קרובים. עם זאת, אנו מתבקשים להאמין כי איפשהו אחרי דארווין, ולפני עכשיו, הכל ברור ומובן. עכשיו אנו צופים ביקום מתוך פסגה נשגבת של הבנה משולבת. הפיזיקה מסבירה הכל, הביולוגיה מסבירה תרבות, והתרבות מסבירה את הסוציולוגיה, וכן הלאה.

pablo amaringo

וכל זה באמת שורק מעבר לבית הקברות, כי בינתיים ההשלכות הנראות לעין של הבנה זו הן: התפשטות כאוס, התפכחות של ערכים, חוסר יכולת לשלוט בטכנולוגיה, חוסר יכולת להציב מטרות פוליטיות סבירות.

חברה משגשגת מסדירה את עצמה באמצעות מערכת יחסים סימביוטית לצמחים

אנחנו קוראים לזה בתרבות שלנו שמאניזם צמחי, שזה נשמע לאנשים הזוי, אבל זה בעצם מוטמע בתוך האורגניזם החברתי ומשפיע לתוך הטבע ומקיף אותו, זה קורה באופן כזה, שהצמח מזין בחזרה לתוך הנפש של האנשים האלה, ומתקן את מבנה החברה שלהם, כי הצמחים מקדמים שימור של שיווי משקל או הרמוניה בכדור הארץ. זה משהו שלצערי איבדנו קשר אתו.

הבעיה היא שהתעלמנו זמן רב מדי מן האפשרות שהמציאות היא זרה מכפי שאנו מסוגלים להניח. תנו לזה להדהד בראש שלכם. כלומר, שום מודל לא יעבוד. זה אומר שזה תמיד יהיה זמני. ההבנה של משהו תמיד תיסוג בכל ניסיון לתאר או להסביר את זה. כל זה כשל, במיוחד אם אתה מאמין שאתה הולך על פרויקט סופי, שבו, בסופו של דבר אתה תנפיק נייר לבן וזה יסביר למה חזיר אוכל כרוב. זה לא מוסבר. שום דבר לא מוסבר.

האמונה שנבחרנו לפעול מתוך ההנחה שאנו יכולים להבין הכל

בגלל מאפיינים ייחודיים של האגו הגברי, יש לנו את האמונה שנבחרנו לפעול מתוך ההנחה שאנו יכולים להבין הכל – שהמוח האנושי יכול למעשה “לגרוס” רמות שונות של אימפולסים גדולים יותר ויותר, ואיכשהו להבין אותם. מה שהחוויה הפסיכדלית מראה, דבר ראשון, לראות הכל מנקודת מבט שונה, דבר שני, היא מראה לנו שיש לנו את האמצעים בהישג יד, על מנת לפרק לחלוטין דיוני שטות רשמיים ודאיים. אבל בחרנו לא להתעמת עם זה.

ברגע שהטבע נלקח כבסיס ההוויה, אזי נשללת מאיתנו הרשות לנפח את דמות האגו

וייטהד אמר שיש עובדות עקשניות מסוימות. זאת אומרת אתה יכול לצמצם ולהפחית כל מה שאתה רוצה, אבל תמיד יש עובדות עקשניות מסוימות. אחת מהן היא עליונותו של הטבע, עובדה עקשנית שהתעלמנו ממנה.

ברגע שהטבע נלקח כבסיס ההוויה, אזי נשללת מאיתנו הרשות לנפח את דמות האגו. וזה קורה בעולם, לאט מאוד, תחת לחץ, כי הגב שלנו מופנה אל הקיר. אנו רואים משבר שמתגלה לעינינו והאשמה עדיין לא נכנסה לרטוריקה.

אבל בסופו של דבר ברור מי אשם, וזה לא שבט של גינאה החדשה או האינדיאנים של סיביר. זהו האיש המערבי, הגברי, המדעי והטכנולוגי, שטוען כי הוא מרכז הבמה כמו שיכור רועש, והוא פשוט הקדים להחזיק אותנו כאסירים, תוך שהוא פועל מתוך תהליך המושרש בלידה טראומטית משלו – געגוע לסימביוזה האנושית-צמחית שאפיינה את הפרהיסטוריה.

סוף חלק א’. חלק ב’ יפורסם במהלך השבוע.

  • 6
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
    6
    Shares

דעתך בעניין...

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

נגישות