שמאנים בעידן המכונות האינטליגנטיות – חלק א’

נראה כי האסטרטגיה של כדור הארץ לגאולה משל עצמה היא באמצעות מכונות, ובני אדם הם סוג של צעד ביניים קטליטי בשינויי כדור הארץ. כדור הארץ מעורב במעין סובלימציה אלכימית של עצמו למצב גבוה יותר של סדר מורפוגני, והמכונות שאנו בונים הן למעשה האמצעים שבהם כדור הארץ עצמו גדל והולך.

רעיונות כמו: האופי הייחודי של הפרט, המבנה ההיררכי הנדרש של החברה, כל הדברים האלה הולכים להשתנות לחלוטין באופן דרמטי, מכיוון שהאשליה כי ל”עצמי שלי” יש מיקום מוגדר במרחב ובזמן, עכשיו חשופה לכל. למעשה, ל”אני” אין מיקום מוגדר. זו הסיבה שאת/ה השומר/ת של אחיך. זו הסיבה שכולנו אחראים זה לזה.

הרעיון שמה שקורה בחלקים מרוחקים של העולם אינו בשיפוט המוסרי שלי או בהבנה המוסרית שלי, הוא טעות. הכול קשור – כפי שהעולם נחשף על ידי הפיזיקה הקוונטית, הכל חלק ממשהו אחר.

לא לגמרי ברור שתרומת האנושות תהיה תמיד יצירתית, במובן שידי הפרימטים שלנו יהיו על ידית הקיום כפי שהייתה תמיד, אבל בהחלט אנחנו חלק מהמשוואה הזאת של טרנספורמציה שמרגישה את עצמה. הבחנה זו בין בשר למכונות, שנעשתה בקלות כעת, תהיה קלה יותר לביצוע בעתיד. ככל שאנו נודדים לעבר תחומים ננוטכנולוגיים, המתודולוגיות של הייצור הופכת להיות הרבה יותר כמו התהליכים הטבעיים של הביולוגיה.

המכונות הן מכשירים תותבים המרחיבים את המודעות האנושית, בדומה לפסיכדלים. זוהי המשוואה מנקודת מבט אנושית, אבל מה גם נכון באותה מידה היא שאנחנו מכשירים תותבים עבור מכונות אלה. אנחנו העיניים והאוזניים שלהם בעולם, אנו מספקים את הקוד, אנו מספקים את האילוצים, אנו בונים את החומרה. זוהי מערכת של תועלת הדדית.

כעת, בהתקדמות הטכנולוגית, יצרנו איכשהו טכנולוגיות שהן ידידותיות מאוד לערכים החברתיים שלנו, בכך שטכנולוגיות אלו ניתנות לרכישה, למכירה, לרישוי, לשדרוג – כל הדברים שאנו מבינים. אבל, הטכנולוגיות האלה פועלות עלינו באותה הדרך שבה צמחים פסיכדליים פועלים, רק באופן עמוק יותר, באופן יותר כללי ויותר בחשאי. כי ההשפעה שלהם אינה מובנת – או אם היא מובנת, זה לא נדון.

במובן מסוים, הגענו לשלב פוסט-תרבותי. שבו התרבות מתמוססת לנוכח טבעו היצירתי של העתיד. המוזיקה, העיצוב… אנשים שמרגישים את הקצב, אנשים שאינם מפחדים לקחת סיכונים, אנשים שעבורם הטכנולוגיות האלה היו תמיד דבר מאוד טבעי.

שאמאנים ומקומם בחברה

השאמאן הוא כמו נוסע המיועד למרחב מימדי גבוה יותר. לשאמאן יש רשות לפתוח את “השלט” התרבותי של העם שלו, ולהביט מאחורי קלעיו של מנגנון התרבות, ויש לו רשות קולקטיבית לתמרן מכונות אלו למטרות ריפוי.

לנו אין מוסד כזה. יש לנו פרסומות, יש לנו כוכבי רוק אנד רול, יש לנו כתות של סלבריטאים. יש לנו דברים שהם דמויי שאמאן, אבל אין לנו מוסד אמיתי שמאפשר לבני אדם – למעשה, מעודד בני אדם – ללכת מעבר לערכים התרבותיים שלהם, לפרוץ לאיזה מרחב סופר-תרבותי, להביא מידע ורעיונות חדשים בחזרה אל השבט. במידה מסוימת האמנים שלנו עושים את זה, במידה מסוימת המדענים שלנו עושים את זה, אבל זה מתמסמס בדרך ונזרק לצד לטובת “מוצר” חדש.

אם נחשב על שאמאניזם לרגע, מה עושים השאמאנים? הם יודעים לאן הולך המשחק. הם נביאי מזג אוויר, הם רגישים בעניין של בעיות חברתיות שונות, כמו מי גנב את בעל החיים, מי ישן עם אשתו של X וכו’. והם מרפאים. אם ננתח את היכולות האלה, ברור כי הדבר מצביע על כך שהם מגיעים ממקור משותף, והמקור המשותף הוא תפיסה ממדית גבוהה יותר במובן מתמטי, לא במובן המטאפורי, במובן של תפיסת 4D.

אם תעיפו מבט על ה- Hyperspace, תוכלו לראות איפה המשחק יהיה בשבוע הבא, אפשר לראות איך יראה מזג האוויר בעוד חודש, לדעת מי גנב מה. וכל רופא טוב יגיד לך שאם אתה בונה מוניטין כרופא, עליך לחדד את היכולת האינטואיטיבית לבחור בחולים שלא ימותו. כל רופא יגיד לך את זה.

שאמאנים הם אנשים שמחוברים למימד גבוהה יותר. הם אנשים מקובלים בחברת השבט, שמותר להם ללבוש את הכפפות, כביכול, לשים את משקפי מגן, ולהביט מעבר למה שהולך בשבט, להסתכל מעבר למיתוס ולמראות המציאות.

אשאיר אותכם עם מחשבה אחת אחרונה על כל זה, וזה – בחזרה לשאלה של קווי דמיון בין המכונות לבין הצמחים – ויש לה רמות שונות של הבנה. זה שהעולם הוא למעשה שפה. הוא אינו עשוי מאלקטרונים ותחומי כוח ווקטורים סקלריים וכל הדברים המהודרים האלה. העולם מורכב משפה. המלה היא ראשית כל, יותר קדומה ממהירות האור, ויותר קדומה מכל אחד מן הקבועים הפיזיים שמניחים המדע להיות סלע המציאות. מתחת לכל לזה, מה שנמצא סביב ומקיף את מונחי המדע, היא השפה. מעשה הסימול (לתת משמעות למשהו, לסמן משהו ככזה).

מציאות מדומה והחוויה האנושית

המציאות הווירטואלית / המדומה היא בדרך כלל: מציאות-מכנית / דיגיטלית מתמשכת, הגורמות לחושיך להאמין שאתה נמצא בעולם שאינך נמצא בו. אך בכל זאת, שם המשחק נשאר כשהיה. והוא להטיל אשליה בין האדם למציאות, כדי לבנות אמת תרבותית, במקום האמת הטבעית של גוף החיה, ולהחליף את הרגע של חווית המציאות בהווה.

עם הרעיון הזה של לחוות את המציאות בו ברגע. מעבר לתרבות, מכונות, סמים והיסטוריה, המומנטום של האבולוציה. זה כל מה שאתה אי פעם יודע ויכול לדעת. הרגע המיידי של חווית המציאות בהווה. כל שאר המידע מגיע אלייך כשמועה, הצעה, הנחה, אפשרות. הרגע המורגש של החוויה המידית של הרגע, הוא בעצם הנפש והגוף מודעים זה לזה, ומודעים לזרימת הזמן, ולקיום ההוויה באמצעות חילוף החומרים (Metabolism). זה מה שהמכונות לא מסוגלות לעכל, להם זוהי תהיה תעלומה לעד, כמו שטבע האלוהות היא תעלומה עבורנו בני האדם.

בחזרה לערכים הארכאיים

מכונות, אשר מסננות, מבצעות חיפוש, אשר מונחה על ידי כוונה אנושית, זה חלק מהסיפור. החלק האחר של הסיפור הוא מצבים גבוליים של אקסטזה, שבהם כל עובדות הפולחן של התרבות נפלטות לתפיסות. הסיפור מתערבב מחדש, מתבצע סנכרון, ומתוך זה, הבנת החזון, פריצת הדרך – פריצת דרך אינטגרטיבית, תחת שיכרון פסיכדלי.

הרעיון של חזרה לערכים הארכאיים, ערכי הקהילה, האקסטזה, הקשורים לחיים באמצעות קצב, ריקוד, פולחן, מוזיקה, שיכרון. ערכים אלה שנראים כה ארכאיים, נועדו למעשה למלא תפקיד מרכזי בעתיד. ממשלות מתנגדות לשינוי, הן דבקות בטכנולוגיות ובנוסחאות חברתיות שכבר נוסו ומשתלמות להן. במובן זה, כל הממשלות הן כוחות אנטי-פרוגרסיביים להפליא.

מקורות: קטעים מתוך הרצאתו של טרנס מק’קנה בסיאטל 27 באפריל 1999 / תרגום לעברית: myHerb.

  • 1
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
    1
    Share

דעתך בעניין...

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

נגישות