תיאור החוויה הפסיכדלית: מפגשים עם האחר

הפגישה עם ה”אחר”

שאיפה אחרונה וכל מה שאתה יודע זה שאתה מוקף אלפים צעקניים, מאות מהם! שמדברים בשפה החייזרית הזאת, שגורמת לאובייקטים לעמוד באוויר, כמו ריקושט מתוך הקיר. זוהי סצנה חריגה של בלבול ושוק. זה נראה כמו סרט מצויר של בגס באני, בהילוך אחורה. והדברים האלה באים אליך וצועקים “תראה את זה.. תראה את זה” ומתוך האוויר, מתוך שום מקום הם מוציאים את האובייקטים האלה, שהם הדברים הכי הזויים, מדהימים. הדבר הכי מוזר שרק ניתן לתאר: מכונות מקושטות, מסתובבות, כל הזמן משנות צורה. ואתה מסתכל על זה, ואומר לעצמך “ה’ ישמור…” אם מישהו היה רואה את זה, הוא לא היה צריך לתהות יותר, ברור שמדובר בחפץ זר. באמת זר בצורה בלתי אפשרית.

“חפצים” חיים

ואתה מסתכל על זה והם אומרים לך “עזוב את זה, תסתכל על זה… והנה עוד אחד” והם מזיזים אותם, ובו בזמן האובייקטים האלה בעצמם שרים אובייקטים חיים לתוך המציאות, שמשתנים כל הזמן ונהפכים מבפנים החוצה כל הזמן. ויש את ההרגשה הזאת, המילה ZEN מתאימה. זה כמו סרט קומדי קלאסי מצויר. זה מקום של התפוצצויות, והפתעות שקופצות מכל מקום. ואתה מנסה להבין, עברה רק דקה וחצי. באותו הרגע יש ניסיון לתקשר עם משהו. כשאתה שם זה שונה זה לא אוזניים מחודדות ועיניים בוהקות עם מכונות מוזרות. זה הרבה יותר זר מזה. אנחנו לא רואים גמדים עם נעליים מחודדות ולא פיות. אני לא יודע מי הם הישויות האלה.

תראה לי מי אתה…

כשאתה נכנס למקום הזר הזה, יש תחושה חזקה מאוד של “המקום המוכר והזר”, ואיכשהו הדברים שאתה צופה בהם, אינם מתנהגים כמו חומר. כשאין למשהו צורה מוגדרת, הוא מתנהג כמו רעיון ופחות כמו חומר. אמרתי לישות – “אתה כמו רעיון, אין לך צורה מוגדת, אתה כל הזמן משנה צורה” ואז זה ענה לי “כן, אני זה מי שהוא”, או משהו כזה… – זה באותה הזמן מה שזה ומה שזה לא!. הייתה לי שיחה עם הדבר הזה פעם. בחוויה שהרגשתי יותר בטוח בעצמי, ואז אתה אומר לזה “תראה לי מי אתה לעצמך, מה אתה באמת?” “אני יודע שאתה מגיע אלי דרך סדרה של פילטרים ומסיכות של שינוי צורה, אבל מה אתה באמת?”

במחשבה שנייה, עזוב

ואז מה שקורה: הטמפרטורה צונחת בחדר בכ- 10 מעלות, ואז הדבר השחור הזה מתחיל לצמוח ברקיע ויש משהו שנראה כמו איבר, כמו מאסה חייה כזו, ואחרי 15 שניות אתה אומר “חלאס, הספיק לי, אני לא מוכן עדיין, בוא נחזור לארנבים המטושטשים וסצנת הפלישה החייזרית, אני לא מוכן עדיין. ואז הדבר הזה מכבד אותך ואומר “אוקיי אתה ביקשת את זה”. ויש את התחושה הזאת של “מה זה לעזאזל???” אני לא יודע. זה דבר חשוב ביותר לאנושות, האמונה כי יש משהו איפשהו מתישהו, נמצא כאן כל הדתות מבוססות על זה. וכל מי שאומר שהוא מבין את זה, מדבר בולשיט. אף אחד לא מבין מה זה. אבל זה אמיתי.

מה שמדהים בפסיכדליים שהם לא תלויים במצב שלך, זה לא תלוי באיזה מפקד, זה גם לא תלוי בדיאטה ספציפית. הדבר המדהים בחוויות הפסיכדליות, אתה לא צריך ללכת להודו ל-10 שנים. אתה לא צריך להיבחר על ידי כת כלשהי. זה לא משנה מה הסטטוס הכלכלי שלך ומה הדעות שלך, זה עובד עבור רוב האנשים. אם אתה חושב שהבנת הכל, ואין הפתעות בעולם, ולעולם לא הייתה לך חוויה של המסת גבולות (חוויה פסיכדלית), אז אתה לגמרי חי בסרט, אתה לא יודע מה הולך.

זה לא משנה לא אותך, ולא את מצב הרוח שלך. בניגוד לאלכוהול למשל, זה לא עושה אותך נחמד יותר או מטושטש יותר. מה שזה עושה זה במאה אחוזים, מחליף את התמונה או המציאות שאתה חווה. ואתה נשאר כמו שהיית, אותו אופי – אותו שיפוט. אתה בהלם מוחלט ממה שאתה רואה. 

שפה שאפשר לראות

הם שרים אובייקטים חיים לתוך המציאות, והם מבקשים ממך שלא תהיה מופתע “אל תפול בפח, אל תופתע, תתרכז! שים לב”. שזה בעצמו פרט חשוב ומוזר ביותר, לשמוע דבר כזה ממשהו בחוויה הלוצינוגנית, הם לא רוצים שתזרום עם הרגשות שלך, הם רוצים שתעצור ותתרכז, כדי שתבין. הם יוצרים דברים מתוך הקולות שלהם. המילים שלהם בעלי מבנה תלת מימדי. הם חיים בתוך מימד שבו למילים יש מראה פיזי והכל עשוי מאור, והם שרים אובייקטים לתוך הקיום, שנראים כמו פורמולה מתמטית או מכונה קטנה שעוברת כל מיני שינויים באופן קבוע. והם מבקשים שתנסה לעשות כך אתה בעצמך  

חשוב: אין האתר מעודד שימוש בחומרים אסורים על פי חוק, המידע המופיע לעיל מופץ באופן חופשי ברחבי הרשת והוא מבוסס על סיפור אמיתי.

מקורות: תרגום חלקים מהרצאתו של טרנס מק’קנה משנת 1994

  • 1
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
    1
    Share

דעתך בעניין...

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

נגישות