מורשת של ידע קדום במיוחד; אתה לא מתעורר בוקר אחד, ואתה יודע, יוצר עבודת אדמה גיאומטרית או גיאומטרית מושלמת מאבנים כבדות, המיושרת באופן יוצא דופן ובצורה מושלמת לצפון, דרום, מזרח ומערב בדיוק רב ובקנה מידה עצום. צריך להיות לכך רקע, כדי שתהיה סיבה לבנות את זה.
“אני בוחן את האפשרות של ציוויליזציה אבודה, כבר למעלה מ-25 שנה.” מתאר גרהם הנקוק וממשיך: זו הייתה המהות של הספר שלי “טביעות האצבע של האלים” (Fingerprints of the gods), שיצא לאור ב-1995. שתיאר פרק נשכח בהיסטוריה האנושית, ואני ממשיך לעקוב אחריו בסדרה של ספרים אחרים, וב- 2002 פרסמתי ספר בשם “העולם תחתון” (Underworld : The Mysterious Origins of Civilization), שעקב אחרי שבע שנים של צלילות שערכתי בחיפוש אחר מבנים שהיו שקועים על ידי עליית פני הים בסוף עידן הקרח האחרון.
הרגשתי שפרסמתי לציבור מידע עצום, וחשבתי שבכך התפקיד שלי הסתיים. ובסופו של דבר כתבתי ספר על פסיכדליה, כתבתי את “פגישות על טבעיות עם המורים העתיקים של האנושות” (Supernatural: Meetings with the Ancient Teachers of Mankind). על תפקידם של הפסיכדליים במקורות הסיפור האנושי.” מספר גרהם הנקוק.
האם הסיפור של האנושות יכול להיות הרבה יותר עתיק ממה שהאמנו בעבר?
באמצעות כלים מגוונים כמו ארכיאו-אסטרונומיה, גיאולוגיה וניתוח ממוחשב של מיתוסים עתיקים, גרהם הנקוק מציג מקרה משכנע המצביע בדיוק על כך. בעקבות הספר, גרהם הנקוק הוצג בסרט “אפוקליפסה עתיקה”, סרט דוקומנטרי מקורי של נטפליקס.
בספר “טביעות האצבעות של האלים“, הנקוק יוצא למסע עולמי להרכיב את כל חלקי הפאזל העצום והמרתק של העבר הנסתר של האנושות. במונומנטים עתיקים רחוקים זה מזה כמו הספינקס הגדול של מצרים, חורבות האנדים המוזרות של טיוואנאקו, ומקדשי השמש והירח המוזרים של מקסיקו. גרהם חושף לא רק את “טביעות האצבע” הברורות של ציוויליזציה שעדיין לא זוהתה מהעת העתיקה, אלא גם עדויות מדהימות לתחכום העצום, הקידמה הטכנולוגית והידע המדעי המפותח שהיה בעבר.
זהו רב מכר שובר שיאים בבריטניה, “טביעות האצבע של האלים” מכיל יצירתה של מהפכה אינטלקטואלית, שינוי דרמטי ובלתי הפיך באופן שבו אנו מבינים את העבר שלנו – וכך גם את העתיד שלנו.
וטביעות האצבע של האלים מספרות לנו עוד משהו. כאשר אנו משחזרים את האמת על הפרה-היסטוריה, ומגלים את המשמעות האמיתית של מיתוסים ומונומנטים עתיקים, מתברר שנמסרה לנו אזהרה, אזהרה מפני אסון נורא הפוקד את כדור הארץ במחזורים גדולים, במרווחי זמן לא קבועים- –קָטַקְלִיזְם שעלול לחזור על עצמו.
ההיסטוריה המקובלת והמלומדת ע”י המדע
לפי ההיסטוריה המקובלת, המלומדת והמוכרת ע”י המדע – באותה תקופה היו לקטים ואנשים פרימיטיביים שהתעסקו בצייד מזון ובניית מחסות. להתחיל “לסחוב” אבנים ששוקלים עשרות טונות ממרחקים של כ- 200 ק”מ נשמע כמו משהו שלא בדיוק היה מושך את אותם אנשים פרימיטיביים, רעבים, אשר בקושי שרדו את היומיום, עם צייד ומדורות. חלק גדול ממבנים עתיקים אלה שנמצאו אינם יכלו להיבנות ע”י אנשים פרימיטיביים.
חיתוך אבני גרניט שהובאו לגבהות של מאצ’ו פיצ’ו עם דיוק לא נורמלי. אבנים אלו לא נמצאים בקרבת האיזור והיה צורך להעביר אותם ממרחק עצום ולהרים אותם לגבעה. אפילו כיום קשה לבנות מבנים בדיוק אסטרונומי וגיאומטרי שכזה.
דרושים מסוקים, טרקטורים על מנת להעביר אבנים ששוקלים עשרות טונות כדי להעלותם לגבעות. בנוסף לכך היה צורך בכלי הנדסה מדוייקים במיוחד שיכלו לחתוך את אבני הגרניט, שנחשבים לאבנים החזקות בטבע. זה לא אומר שהיו מסוקים בעבר. אבל קרה משהו לא מוסבר, טכנולוגית תודעתית. אולי שימוש בטכנולוגיות קול להזזת חפצים, אולי כוח התודעה המורחבת באותה תקופה אפשר מניפולציה של הסביבה. אולי יש קשר למימד אחר.
לפי האיורים שהותירו אחריהם המקומיים, ומה שהילידים שעוד נותרו מספרים הוא שהם הגיעו למקום והמבנים האלו כבר היו במקום, הם טוענים שהם לא בנו אותם. אולם הם סגדו לאותם “ישויות” שבנו אותם.
“200 המבנים במאצ’ו פיצ’ו נבנו מגושי גרניט. הבלוקים הללו גולפו ונחתכו כך שישתלבו בצורה מושלמת ללא טיט. גרניט הוא אחד החומרים הקשים בעולם. החומר היחיד שקשה יותר מגרניט הוא יהלום.”
והראיה היא: אף אחד מהאתרים הללו לא שימש למגורים, ולא נמצא בהם פיסת הוכחה למגורים כלשהי. הם היו, למעשה, אנחנו לא יודעים מה הם היו. בספר ב”אמריקה שלפני” אני טוען שהם מחוברים למערכת של רעיונות שנמצאו בכל רחבי העולם, שקשורה למוות, לעולם הבא ולגורל הנשמה.
המורים הקדמונים של האנושות
“ובספר הזה אני נכנס לסוגיית האיוואסקה, כי קודם כל, היא בעצמה עוד דוגמה למדע האמזונס.” אומר גרהם וממשיך: כפי שאתה (ג’ו רוגן) ורבים מהמאזינים והצופים יודעים, החומר הפעיל של ה- Ayahuasca הוא DMT dimethyltryptamine, אבל dimethyltryptamine הוא אינו נגיש דרך המעיים, עלינו לעשן אותו או לאדות אותו כדי להעביר את “ספינת הרקטות” הזו לצד השני של המציאות. והמסע נמשך בערך 10 ו-12 דקות. לא הרבה יותר מזה, ולפעמים הרבה פחות. מה שאיוואסקה עושה זה להפוך את ה-DMT זמין דרך המעיים.
הסיבה שהוא לא זמין דרך המעיים היא בגלל אנזים במעיים הנקרא מונואמין אוקסידאז (MAO), שמכבה את ה-DMT. בצד השני גפן ה- Ayahuasca, שהיא אחד משני המרכיבים של חליטת ה- Ayahuasca. המרכיב הנוסף הוא עלים המכילים DMT. גפן ה- Ayahuasca מכילה מעכב מונואמין אוקסידאז (באנגלית: Monoamine oxidase inhibitors, בראשי תיבות: MAO-I), שמכבה את האנזים במעי ומאפשר גישה להשפעות ה-DMT דרך בליעה. מה שמייצר מסע שונה למדי מהטיול המעושן או אידויו של ה- DMT. מסע ארוך בהרבה הוא 4 או 5 שעות, מה שמאפשר לך להשתלב ולהתייחס לנופים המוזרים, שבהם אתה מוצא את עצמך ביניהם, הישויות שאתה פוגש.
ישויות שמתקשרות בצורה תבונתית
“אני לא מעלה טענות לגבי מצב המציאות של הישויות האלה, אבל מה שאני אומר וזו עובדה היא שאנשים שעובדים עם DMT ו-Ayahuasca, כן נתקלים במה שהם מגדירים כישויות שמתקשרות איתם בצורה תבונתית. אז מישהו באמזונס, מתוך מאה וחמישים אלף מינים שונים של צמחים ועצים, בחר צמחים שאינם פסיכואקטיביים בפני עצמם, אבל כשהם מערבבים אותם נוצרת חליטה יוצאת דופן שמייצרת חזיונות עזים.” מספר גרהם הנקוק.
ואיוואסקה פירושה גפן המתים ומה שהיא קשורה אליו בחשיבה הדתית והרוחנית של דרום אמריקה, זה מה שקורה לנו כשאנחנו מתים. ה-Takano, שהם עם באמזונס שעובד בקביעות עם איוואסקה. וה-Takano, תאמינו או לא למעשה נותנים כפית של איוואסקה לתינוק שזה עתה נולד בשבט שלהם. הם מרגישים שזה כל כך חשוב שיש מסביבנו ממלכה נסתרת, שאיננו מודעים לה בדרך כלל ואנחנו צריכים להיות מודעים לה.
מסעות לעולם שמעבר
במסעות האיוואסקה שלהם, השמאנים של טקאנו חווים חזיונות ואז הם חוזרים למצב תודעה רגיל של פתרון בעיות. והם יציירו וימחישו את חזיונותיהם. ומה שמסקרן, ואני נוגע בכך בספר, על ציורי הטאקאנו של העולם האחר, של העולם הבא, של עולם הכניסה לעולם האחר. הציורים הם גיאומטריים והם נראים בדיוק כמו הגיאוגליפים העתיקים ממקומות מרוחקים זה מזה ברחבי העולם. אז אני מתחיל לתהות האם הגיאוגליפים הללו היו חלק ממערכת, של רעיונות רוחניים, בנוגע למה שקורה לנו לאחר המוות, ומה עלינו לעשות בחיים האלה, כדי להבטיח תוצאה מועילה.
לפני פחות מ- 50,000 שנה
לפני פחות מ-50,000 שנה לא הייתה לאנושות לא אמנות, לא דת, לא סמליות מתוחכמת, לא חשיבה חדשנית. ואז, בשינוי דרמטי ומהיר, שתואר על ידי מדענים כ”החידה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית”, כל הכישורים והתכונות שאנו מעריכים ביותר בעצמנו הופיעו כבר מעוצבים במלואם, כאילו הוענקו לנו על ידי כוחות נסתרים. גרהם הנקוק יוצא לחקור את הרגע ש”לפני ואחרי הרגע” המסתורי ההוא ולגלות את האמת על ההשפעות, שהולידו את המוח האנושי המודרני.
המסע של גרהם לוקח אותו להרפתקאות מהמערות המצוירות המדהימות והמיוחדות של צרפת הפרהיסטורית, ספרד ואיטליה למקלטי סלע מרוחקים בהרי דרום אפריקה, שם הוא מוצא אוצר של אמנות יוצאת דופן מתקופת האבן, המסתיים במעמקי יער הגשם באמזונס. שם הוא שותה את חומר ההזיות הצמחי החזק האיוואסקה עם שמאנים אינדיאנים, שציוריהם מכילים דימויים של “יצורים על טבעיים” הזהים להכלאות של בעלי חיים-אדם המתוארים במערות פרהיסטוריות.
האם היצורים “על-טבעיים” הללו יכולים להיות המורים הקדומים של האנושות? והאם האבולוציה האנושית היא בעצם יותר תכליתית ומלאה בתבונה, שבקושי התחלנו להבין? האם הגישה למימדים אחרים מתרחשת דרך המוח והתודעה ולא דרך החומריות ומגבלות מהירות האור? מדוע באותה תקופה מסתורית בה נבנו מגליתים מוזרים בכל רחבי העולם נותרו שאריות ארכאולוגיות המתארות ישויות מוזרות, חצי אדם, חצי בע”ח? האם מפגשים אלו עם ישויות תחת השפעת החליטה החזיונית איוואסקה הם למעשה מעבר לרבד שונה, ממנו ניתן לדלות מידע אסטרונומי וטכנולוגי מתקדם? כנראה שלא נדע, העבר האנושי יותר מעניין ומוזר ממה שלימדו אותנו בשיעורי ההיסטוריה.
אנשים ממימד אחר
הסיפור ההוא שמתישהו נבנה חללית והיא תטיס אותנו רחוק במהירות האור וכך נוכל להגיע לאן שנרצה ונכבוש את היקום. למעשה, הגלקסיה נמצאת בתוך הראש שלנו. אנחנו רואים הכל דרך מכשיר שנקרא “המוח”, הוא מעבד ויברציות וחשמל לתוך חוויה מסוימת. בדרך כלל חוויה כזו שהוא יכול לעכל. ההרפתקה מתרחשת בתוך הראש, המסע קורה שם בפנים ולא כאן בחוץ. חתיכת הברזל שתשלח לחלל תשרף בגלל המגבלות הפיזיות שעליו מבוסס עולם האגואיזם.
להתגבר על כל מכשול ומהירות האור אפשר בעזרת התודעה של האדם. המרחקים העצומים האלו נמצאים בתוך הראש. שמאנים מנוסים טוענים שמימדים אחרים הם חלק מהעולם הטבעי ושיש אינספור מימדים שכאלו. עם לקחת בחשבון את כל זה, הפרזה שמדובר בהתערבות של חייזרים מפלנטה אחרת הופכת לפחות רלוונטית, זה פספוס. זו הנקודה בשמיים ולא מעבר לזה.
הדבר האמיתי הוא מה שמתרחש בחוויה הפסיכדלית והישויות שנמצאות שם. זאת אומרת, הם עדיין מחפשים משהו למעלה עם טלסקופים אבל זה כבר כאן, הדלת היא בתוך הראש. זו לא חתיכת הברזל שתשלח לחלל. וגם לא אחת שתגיע לכאן. סביר שמגליתים אלו נבנו ע”י מישהו ממימד אחר. והדבר הזה עדיין בקשר עם בני האדם עד היום בחוויות המסתוריות האלו.
ההבדל בין המדע לשמאניזם הוא שבמדע אתה צריך ללמוד מתמטיקה, ביולוגיה ומה שלא יהיה, לקבל תואר ולנסות להבין את העולם טוב יותר. בשמאניזם אתה חווה את זה, אתה רואה את זה בעיניים שלך ובנשמה שלך ומשם אתה בונה מודל משלך וממשיך הלאה.
