כאשר טרנס מק’קנה נתקל לראשונה בפטריות קסם, מסלול חייו השתנה מקצה לקצה. הוא מבין שהוא עלה על משהו מפליא והלך והתעמק בפסילוסיבין ותיאר את חוויותיו. לפניכם ראיון של טרנס מק’קנה “פסילוסיבין וחולות הזמן”, הרצאה שתמלא אתכם במידע מרתק ומעורר מחשבה.
על התודעה וכל מה שנוגע בחיי הפרט, בצד הנסתר של הטבע והאדם.
פרנק [שם משפחה לא ידוע]: ברוך הבא טרנס מק’קנה
טרנס מק’קנה: תודה רבה [צוחק]
פרנק: מה שאני, קודם כל מתעניין בו הוא החינוך שלך, כמו שאתה יודע, איך זה שפיתחת סוג של תחום עניין מאוד ספציפי שכזה?
טרנס: ובכן, קיבלתי תואר בלימודי שמאניזם מאוניברסיטת קליפורניה. אבל זו הייתה ההשלכה להתעניינות שלי בדברים מן הסוג הזה. טיילתי הרבה במזרח כהיסטוריון אמנות כשהייתי צעיר מאוד. מאוחר יותר עברתי לאגן האמזונס ותמיד התעניינתי בצמחים מעוררי הזיות, בחוויות סמים באופן כללי, התודעה ופיתוח חלופות לה.
אבל רק באמזונס ראיתי שזה אפשרי באופן שהיה נגיש עבורי. אז התרכזתי באנשים האלה (המקומיים), במשפחות הכימיות האלה (הצמחים ומרכיביהם), וזה הפך להיות המצפן של כל העבודה שעשיתי מאז. ואני מתייחס לתואר פחות או יותר כבדיחה, כי זה קרה לי עם עצמי. לימוד מכוון. זה לא באמת, אה, לא קיים תואר בשמאניזם. אבל, תחום העניין שלי היה בעצם, האחד בפנומנולוגיה של החוויה הדתית, מסורות דתיות ברחבי העולם ואנשים פרימיטיביים על רקע הטבע הטרופי.
ההיכרות עם הפטריות ששינתה את מסלולו
והנה, (לראשונה) אני נתקל בפטריות בג’ונגלים של קולומביה ב-1971, ואפילו לא במיוחד התעניינתי בפטריות באותה התקופה. חיפשנו תרופה, כזו שלא מובנת היטב, שעדיין לא נידונו עליה הרבה בספרות, אבל קיימת באזור מאוד מוקף בין שלושה שבטים אינדיאנים.
ונכנסנו לג’ונגל להתארח במשימה, ששירתה את האינדיאנים האלה, והכומר במשימה הזו פינה מרעה והביא פרות לבנות והיו שם הרבה, הרבה מהפטריות האלה.
וברגע שהתחלנו להתנסות איתן, מיד הבנתי שמה שסיפרו לי על הפסילוסיבין, כלומר שהוא מקביל ל- LSD, אך פשוט דורש כמות גדולה יותר כדי שהאפקט יהיה נוכח, היווה פישוט מוחלט של הנושא. ולמעשה, מאז, הפסילוסיבין הפך למוקד ההתעניינות שלי, ובעזרת אֶקְסְטְרַפּוֹלַצְיָה, גם שאר גורמי ההזיות הקשורים (ספציפית) למשפחת הטריפטמינים.
טריפטמין הוא אלקלואיד מונואמיני שנמצא בצמחים, פטריות, וחיות. הוא מכיל טבעת אינדול ודומה במבנהו לחומצה האמינית טריפטופן, וממנה נובע שמו. טריפטמין נמצא בכמויות שונות במוחם של יונקים, ומאמינים כי הוא משחק תפקיד כנוירומדולטור או נוירוטרנסמיטר. מבנהו הכימי של הטריפמין הוא הבסיס לקבוצה של תרכובות המכונה טריפטמינים. – ויקיפדיה
וחלום גדול שלי ושל אחי היה שחייבים איכשהו להפוך את הפטרייה לנגישה לאנשים, כדי שהם יוכלו לשפוט בעצמם את ההבדל. עבדנו עם זה במשך מספר שנים, ובשנת 1975, הצלחנו לגדל אותה בשיטה, שבעבר הייתה מיושמת רק במעבדה. פטריות על מכולה מסחרית, כדי ללמוד את הגנטיקה שלהן, והתברר שזו שיטה מותאמת בצורה מושלמת לגידול הפטרייה הזו.
הספר הראשון שהוציא; מדריך פטריות
בתוך חודשים ספורים כתבנו את ‘פסילוסיבין: המדריך למגדלי פטריות הקסם’, והמידע יצא החוצה אל החברה. יותר חשוב מנקודת המבט שלנו היה שהפטרייה שוב הייתה נגישה לנו, כך שהיה לנו פסילוסיבין בצורתו שהוסמך על טוהרו על ידי אמא אדמה. וזה, כאילו, יזם את השלב השני של, אה, העבודה שלנו עם התרופות האלה, שנשאה את זה עד היום.
זהו בעצם פרויקט של נטילת התרופות, הפניית תשומת הלב להבדלים ולייחודיות של המצב (התודעתי) ולנסות למשוך אליה את תשומת הלב של אנשים אחרים. כי יש לי, לנו אינטואיציה מאוד עמוקה לגבי החשיבות שלה עבור המצוקה התרבותית ועבור האנושות באופן כללי. ובעצם, ככה אנחנו מגיעים למקום שבו אנחנו נמצאים היום.
פרנק: הרגע הזכרת, אה, שהפטרייה היא באמת חשובה למצב התודעתי שלנו עכשיו. האם אתה תופס את עצמך כיועץ להכנסת אלמנטים חדשים לתרבות שלנו, כמו דרך קלה יותר להגיע למצבי תודעה משתנים? מה אנחנו יכולים ללמוד מהתנסויות אלו?
על סמים, תרבות ודעות קדומות
טרנס: ובכן, הדבר הראשון שאנו יכולים ללמוד הוא שהם קיימים. במילים אחרות, שאולי זו הייתה האמת של שנות ה-80. אבל בשלב מסוים, חשבו שיש שני מצבי הכרה, ערות ושינה. כעת יש מכלול של המצבים האלה, אבל אני עדיין לא מאמין בזה, שהאנשים שעוסקים בתודעה, מבינים עד כמה התודעה באמת ניתנת לשינוי (כלומר עד כמה שהיא דינמית).
ישנה דעה קדומה נגד שימוש בסמים כי קיים דואליזם מובנה (בתרבות), בתוך המחשבה המערבית, שבו אנשים מעריכים את החוויה במידה והיא מופקת באופן אנדוגני (זאת אומרת מופק באופן טבעי בגוף ואינו נובע ממקור חיצוני) מופקת דרך ייסורים, אישיות, או דיאטה – אבל היא לא מוערכת אם היא מגיעה מסמים. היחס הזה, לדעתי, עיכב את ההתפתחות המערבית של הבנת התודעה, משום שבפשטות, אני לא מאמין שמצבים אלה נגישים בכל דרך אחרת מלבד סמים.
וזו כפירה עבור מספר אנשים, אבל העדות שאני מציג בעד הטענה הזו היא ההיסטוריה של האמנות האנושית, הספרות, המוזיקה והציור. זה ריק באופן מפתיע מהמוטיבים הקיימים באקסטזה המושרה על ידי טריפטמין. ותמיד כשאני מדבר על גורמי הזיה, אני מדבר על משפחת הסמים המצומצמת הזו.
לנווט בלוח הבקרה של המציאות
לא LSD, קטמין או מסקלין, אלא פסילוסיבין ו-DMT ותרופות משולבות, המשתמשות באסטרטגיות כדי להפוך את ההשפעה הזו לבולטת. והקריירה שלי היא להצביע על המקום הזה בטבע שנתקלתי בו ולומר, אה, מה זה? מה מסיק מזה? מה אתה הפיזיקאי, הפסיכולוג, אתה החוקר את מה שלאחר המוות – מה אתה חושב על המקום הזה?
אפילו חוקרי התודעה המתוחכמים ביותר, נוטים למהר להתמקד בסם אחד, תוך הוצאה מן הכלל של אחרים, ובכל זאת, הפסילוסיבין לא זכה לסוג כזה של תשומת לב וטיפול. ולמה זה, אני לא בטוח. אני חושב שאלמנט הטרור הכרוך בעשייה והעובדה שהוא לא מקלח את האגו שלך בענן של וודאות או ביטחון שהכל יהיה בסדר.
זה הרבה יותר חתוך ויבש מזה וזה מאתגר. זה, אה… כשאתה בחוץ בגלים (בחוויית החזיונות), כפי שאני קורא לזה. כי נראה שזה מגיע בגלים כמו קבוצות של גלים – כשאתה בחוץ בגלים, אתה נגד כוח התודעה – מול כוח התודעה, עד כדי כך, שאתה יודע שהמפעל כולו תלוי על הכף. שלא משנה כמה סיפרו לך על מינון ודברים מהסוג הזה, (אתה מבין) שהמוח מחזיק בעצם במפתח למסתורי החיים והמוות, ושאותם חלקים בלוח הבקרה שלך שבדרך כלל מוסווים ממך, לפתע נחשפים, והלחצנים שם בשבילך כדי לתפעל אותם במידה ואתה מבין אותם.
ויש מרכיב של סיכון. אני אף פעם לא אומר לאנשים שאין, אבל אני חושב שהסיכון שווה את זה, כי אני חושב שהממדים המוזרים האלה של יופי ומידע הם למעשה, אה, זהו רמז לדברים האלה, שנותן להיסטוריה האנושית את הקוהרנטיות שלה. במילים אחרות, אין מדובר בסוגיה פריפריאלית לתופעה הכללית של היווצרות האדם בזמן.
אובייקט טלאולוגי בסוף ההיסטוריה האנושית
למעשה בגלל שהאבולוציה של המין האנושי היא האבולוציה של התודעה האנושית, סוכני הרחבת התודעה הללו (סמים מעוררי חזיונות / מרחיבי תודעה) צופים למעשה שלב סיום בהתפתחות התודעה האנושית; אז הם משליכים השתקפויות עצומות בחזרה אל הנוף ההיסטורי (שלנו). הם אלו שיוצרים דתות, פיזיקה, קריירות משיחיות והתפרצויות של הישגים נפשיים גדולים, הישגים, אה- וחרפה.
ועד שנבין את זה; עד שנבין שיש אובייקט טלאולוגי בסוף ההיסטוריה האנושית, ושניתן להכיר אותו, נמשיך לחיות את סוג הקיום האינטלקטואלי המוגבל, שמאפיין את 500 השנים האחרונות לערך של התפתחות המערב. הפסילוסיבין, טריפטמין הוא לדעתי האמצעי לחסל את העתיד, על ידי היכרות עם ארכיטקטורת הנצח, אשר מווסתת את הזמן ומהווה את הגורם להיסטוריה בעצם.
פרנק: כיצד אתה תופס בהקשר זה את עתיד האנושות והתודעה האנושית?
טרנס: ובכן, אמרתי פעמים רבות, אה… ההיסטוריה האנושית היא זינוק לאורך 15,000 או 20,000 שנים מהפרימט הפרימיטיבי (סוג של יונקים), חיתוך האבנים, אל היצור ההוא שייכנס לתוך כלי רכב חוצה-ממדים. להשאיר את מערכת השמש, את ההיסטוריה האנושית ואת דאגותיו של הקוף האנושי הרחק מאחור. וזה עשוי לקחת אלף דורות של אנשים, אבל כעובדה ביולוגית וכתהליך מתהווה בעל משמעות פלנטרית – זה רק מיקרוקוסמוס, אני מתכוון שזוהי מיקרו-שנייה במונחים של זמן קוסמי.
עד כאן החלק הראשון של הרעיון, בפוסט הבא נמשיך בתרגום הרעיון ונעבור ונתעמק בנושאים מרתקים שלא ישאירו אתכם אדישים.
