תרבות ואידיאולוגיה; השאלה האולטימטיבית – מה משמעות החוויה של להיות בן אנוש?

נהגתי להכין את השיחות האלה, תוך כדי ציפייה לאוקיינוס עצום של פרצופים להוטים שמצפים להתעלות ולחייך; \”אוקיינוס של פרצופים\”, למעשה, יותר כמו בריכות קטנות. והבנתי, שאלו באמת שיחות סביב נושא אחד בלבד, שהוא: מה באמת קורה בעולם?

מה הולך? מה המשמעות של התגלמות בגוף אנושי בסוף המאה העשרים ואחת בתרבות סתמית שכזו, מנסה להבין את המורשת שלך, את ההזדמנויות שלך, את תוכן התרבות, תוכן המוח שלך? האם ניתן לקבל תשובה מנקודת מבט שאיננה איכשהו משומרת, מושפעת תרבותית, או מוגבלת בעצם גישתה? במילים אחרות, האם ניתן לקיים פתיחות נפש ושפיות בסוג של החברה והסביבה הפסיכולוגית שכולנו חולקים?

אין תשובות סופיות – או אפילו כמעט סופיות

וזה גדל, כל יום ויום, שבוע שבוע שעוברים, כידוע, קשה יותר לעשות זאת; האינטגרציה מוזרה יותר; עוד יותר דברים בצלחת שנדרש לעכל. ובוודאי שאין תשובות סופיות – או אפילו כמעט סופיות. אני חושב שהכל טמון בצורה שבה השאלות מוצגות, בהרגשה סביב הנתונים; ואחד הדברים שאני מנסה לעשות להסביר לאנשים, שלא הכרחי להשיג \”סגירה\” עם הדברים האלה, ולמעשה כל אידאולוגיה או מערכת אמונה שמציעה \”סגירה\” – כלומר תשובות סופיות – בטוח טועה; בטוח שמגבילה את עצמה, בטוח שאינה מספקת את העובדות.

אידאולוגיה אינה חברתנו

אז אחד הרעיונות שהייתי רוצה להביא הוא – ואולי זה נראה מוזר, בתפריט הזה – הרעיון שאידאולוגיה אינה חברתנו. זה לא עניין של בחירה מתוך אידאולוגיות ודחיית הפגמים, הסותרים והיותר פשוטים, לטובת הפגמים האחרים, המורכבים מספיק. היכן נכתב באדמנטינה כי קופים טורפים למחצה כמונו יכולים או צריכים להיות מסוגלים להבין את המציאות? זה נראה לי אחת האשליות הראשונות – ואחת האשליות הנלהבות יותר – של התרבות האנושית: שהבנה סופית אפשרית מלכתחילה.
מוטב, אני חושב, לנסות למסגר שאלות שיכולות לעשות את זה – שאלות שיכולות לעשות את זה… ולהפסיק לחפש תשובות, מכיוון שתשובות הן כמו מערכות הפעלה: הן משודרגות מהר יותר משאתה יכול לעמוד בקצב שלהן.

העולם האנושי מפוצץ בתחומים. היצירתיות האנושית, ההמצאות והטכנולוגיה נמצאים כעת בהאצה כמו שום דבר שאי פעם נראה לפני כן בהיסטוריה של העולם. ובכן, לאן זה מוביל, ואיך משלבים את הדברים האלה לתוך החיים של הפרט? מה משמעות החוויה של להיות בן אנוש?

תהליך החידוש; ככל שאנחנו מתקרבים להווה…

אם עקבת אחר ההתפתחות של הרעיונות שלי, תדע שהצעתי את קיומו של משהו בלתי נראה ומחלחל לאורך כל ההוויה, כל הזמן, כל המרחב, בכל הגופים, בכל מחשבה, מה שאני מכנה חידוש (Novelty); והמעניין בעניין החידוש הוא שזה הולך וגדל ללא הרף. המדע לא אימץ את ההשקפה הזו, מכיוון שהמדע נוטה לחפש עקרונות הפועלים בתחומים מוגדרים – במילים אחרות, חוקי כימיה, חוקי הפיזיקה, חוקי הפרדת גנים, חוקים המתארים ומחשבים את מסלול פגזי ארטילריה וגופים נופלים.

אבל אני מעלה בפניכם שיש חוק שמשפיע על כל המציאות, ושאתם לא צריכים לנפץ אטום או מתודולוגיות מתמטיות מתקדמות במיוחד כדי להבין: זה מובן מאליו בעצם החוויה שלך. ומה שזה אומר, כשאנחנו חוזרים אחורה בזמן, היקום נראה כמקום פשוט יותר. אם אנו הולכים דרך ארוכה אחורה, היקום הוא מקום פשוט מאוד: אין תרבויות, אין בעלי חיים, אין צמחים – אכן, אם אנו הולכים מספיק רחוק אחורה בזמן, אין כוכבים וכוכבי לכת: היקום הוא פשוט אוקיינוס ​​סוער של אנרגיה. אבל ככל שאנחנו מתקרבים להווה, זה כאילו היקום עבר סדרה של התגבשויות מתוך עצמו לצורת ארגון גבוהות יותר של סדר; וזה מה שאני מכנה חידוש (Novelty).

אי אפשר להגדיר את רוב הדברים המעניינים

אי אפשר להגדיר את רוב הדברים המעניינים. אהבה, אומץ, הגינות, כבוד, תקווה, פחד – אי אפשר להגדיר. זה לא מונע מהם לעצב את עולמנו, והעדר הגדרה מתמטית של חידוש לא אמורה אף היא להפריע לנו – מכיוון שזה מושג שאפשר להבין אותו באופן אינטואיטיבי. חידוש הוא מורכבות; זו קישוריות; זה מצבים תרמודינמיים לא-שיוויוניים מורכבים המקיימים את עצמם אשר רחוקים משווי משקל; זה אתה, כגוף, זה אנחנו, כחברה; זה הכוכב הזה, כמו מערכת אקולוגית חיים. והדבר המעניין בחידוש, שכל רמה נתונה שמושגת הופכת למצע להתקדמות נוספת לחידוש.

המאבק בין ההֶרְגֵּל לחידוש

עכשיו יש כוח מעכב – ואני קורא לו הֶרְגֵּל (Habit), כדי להרחיק אותו ממושגים כמו אנטרופיה תרמו-דינאמית: הֶרְגֵּל. וכך במודל שלי לאופן בו הדברים עובדים, הוא שהקוסמוס, החיים שלך, הפוליטיקה של העיר הזו, ההיסטוריה של התרבות המערבית, הם מאבק בין הרגל לחידוש. הרגל הוא גם מושג ונתפס באופן אינטואיטיבי: זה אומר שמרנות, הישנות, לעשות דברים בדרך המסורתית, לא לקחת סיכונים; והדברים האלה אינם ערכים מוסריים – לפעמים המהלך הנכון הוא הרגל, לפעמים המהלך הנכון הוא חידוש; אבל היקום, כמערכת, הוא מה שאני מכנה מנוע משמר חדשנות.

מקורות:

יש ללחוץ כדי לגשת אל TMcK-CultureIdeologyNotFriends.pdf

תרגום: עורך הבלוג