חיי הצומח והחי בישראל עשירים ומגוונים, בין היתר בשל מיקומה הגיאוגרפי של המדינה במפגש בין שלוש יבשות. זוהו כ-2,600 סוגי צמחים, החל ממינים אלפיניים במדרונות ההרים הצפוניים ועד למינים סהרהיים בערבה בדרום.

חורש טבעי, המורכב ברובו מהאלון המצוי (Quercus Calliprinos) מכסים חלקים מהגליל, הרי הכרמל ואזורים הרריים נוספים. בהרי הנגב, פיסטוקים אטלנטיים מסיביים מופיעים לאורך העמקים היבשים, ותמרים גדלים בכל מקום בו יש מספיק מים תת-קרקעיים.

מגוון גיאוגרפי ובוטני

בתוך שטחה הקטן של ישראל מצטופפים הרים מכוסי שלג, מדבריות יבשים, שדות פוריים, חורשות שופעות ורצועות ארוכות של דיונות חול. לא פחות מארבעה אזורים גיאוגרפיים שונים נכללים במדינת ישראל, והאקלים כאן נע בין צחיח למחצה לממוזג ועד סובטרופי. כל אלה הופכים את ישראל לבית של מגוון מדהים של צמחים ובעלי חיים.

1. כ-47,000 מינים חיים זוהו בישראל, כאשר מעריכים כי קיימים 4,000 נוספים שעד כה לא זוהו.

2. ישנם 116 מיני יונקים ילידי ישראל, 511 מיני ציפורים, 97 סוגי זוחלים, ושבעה סוגים של דו-חיים.

3. כ-2,780 סוגי צמחים גדלים ברחבי הארץ, לכל איזור בארץ הצמחיים הייחודיים לו.

הצוֹמֵחַ בארץ ישראל

\”אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ.\” –תורה, ספר דְּבָרִים פרק ח\’ פסוק ח\’

מאז התווסף הרבה לתיאור המקראי הזה של מה שגדל בישראל. בננות, תפוזים ופירות הדר אחרים שולטים במישור החוף. עצי פרי נשירים גדלים בכל רחבי הארץ, אך מתרכזים במיוחד בגבעות הקרירות. תמרים, בננות, אבוקדו, גויאבה ומנגו פורחים בעמק הירדן. הדגנים הבסיסיים משתלבים עם ירקות וטבק, כותנה, אגוזי אדמה וסלק.

בוטנאים כיום מחלקים את הצמחייה של המדינה לשבע קבוצות שונות

1. צמחייה ים תיכונית (Mediterranean).

2. אירנו-טוראני (Irano-Turanian), שנמצא גם בערבות אסיה של המדבר הסורי, באיראן, באנטוליה ובמדבר גובי.

3. הסהרה-הערבית (Saharo-Arabian), שנמצאת גם במדבריות סהרה, סיני וערב.

4. סודנו-זמבסי (Sudano-Zambesian), אופייני לסוואנות הסובטרופיות של אפריקה.

5. אירו-סיבירי (Euro-Siberian).

6. וגם צמחים הגדלים ביותר מאחד מהאזורים הללו.

7. בנוסף לכך, קיימים בארץ מינים מאמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה שהחלו לגדול בישראל ללא סיוע אנושי.

נוף הפרחים והצמחים של ישראל משתנה בחדות בהתאם לאזורים הגיאוגרפיים השונים. חורשות טבעיות של אלון מצוי מכסים את הגליל העליון, הר הכרמל ואזורי גבעות נוספים. באביב, הלוטם והקידה השעירה הופכים את צלע הגבעות למראה בעל גוונים של וורוד, לבן וצהוב. כבר בדצמבר צצים החוצה היקינתון, הזעפרן והנרקיס באיזורים ההרריים. ואחריהם כלניות, רקפות, צבעונים, איריס וחינניות רב-שנתיות. עצי דולב גדולים משרים צל לאורך פלגי המים המתוקים של הגליל.

החורשות והיערות של המדינה נפגעו במהלך מאות שנים של לוחמה והזנחה. אבל המון נעשה כדי לייער מחדש את האזור הכפרי.

הידעתם? כיום ישנם למעלה מ- 200 מיליון עצים בישראל – בעיקר יערות אורן, תמריסק, חרוב ואֵיקָלִיפְּטוּס.

מה שעיצב את האזורים הירוקים

ארבעה מאפיינים עיקריים עיצבו את המגוון הפרחוני הזה:

• מיקומה והטופוגרפיה של המדינה.
• תצורות הסלע והאדמה שלו.
• האקלים שלו.
• וההשפעה של האדם.

ההשפעה האנושית הייתה כל כך עוצמתית שהיא בעצם שינתה נופים: במהלך אינספור השנים שבהן האדם שוטט באזור זה, הוא אסף וטיפח צמחים למאכל, פינה אדמה לחקלאות, ביית חיות מרעה, בחר והאלה עצי קודש. ,\’ והביאו צמחים חדשים לארץ.

כיום יש בישראל 19 קבוצות צמחים עיקריות

1. Maquis (שטחים המכילים עצים ושיחים קטנים) ויערות

ממוקמים בהרי יהודה, הכרמל והגליל, אלו היו החורשות העיקריות. ברוב השטח כיום, עצי הבר הוחלפו בצמחי תרבות ובעצים מבויתים, כמו הזית והשקד, או כיורשו המחודש באורן החאלב. היכן שהאדמה מעובדת ונטושה, צומחים שיחים ים תיכוניים למחצה, עשבוניים ונמוכים.

2. חורשות אלון

הסלעים הוולקניים של רמת הגולן נשלטים על ידי האלון המצוי, באזורים הגבוהים 500 מטר מעל פני הים. בוטנאים מאמינים שטווחי היערות כאן פחתו באופן משמעותי במהלך המאה האחרונה.

3. יערות נשירים (מונטניים) חורפיים Winter deciduous montane

בחרמון, בין 1,300 ל-1,800 מטר מעל פני הים, פורחים עצים ושיחים נשירים חורפיים שיכולים לעמוד בקור וברוח.

4. חורשות יער (Quercus ithaburensis)

עץ ים תיכוני זה גדל באזורי החוף היבשים והחמים יותר של ישראל, אם כי חלק ניכר מהיערות הללו הוסבו למטעי זיתים.

5. חורשות חרובים וטרבינת (Carob and terebinth woodlands)

יערות אלו מכסים את גבעות הגיר שלמרגלות רכס ההרים המרכזי.

6. צמחיית לוטוס ועשבונית (Lotus and herbaceous vegetation)

שיחים אלו פזורים על פני הגליל הדרום מזרחי ההררי ומשווים לו מראה של פארק ללא עצים.

7. סוואנה ים תיכונית (Savanna Mediterranean)

באזורים חמים מדי ויבשים מדי עבור עצים ים תיכוניים, צומחים השיזף הכמו-טרופי והעצים הקוצניים ממוצא סודני.

8. ערבתית למחצה (Semi-steppe)

היכן שהאזור הים תיכוני של ישראל פוגש את המדבר, הצמחייה משתנה לשיחים דלים.

9. צמחי כרית (Cushion-plants)

צמחי החרמון הגדלים מעבר ל-1,900 מטר מעל פני הים חייבים לשרוד שלושה עד חמישה חודשים כשהם מכוסים בשלג בכל שנה ועוד ארבעה עד חמישה חודשי בצורת. הצמחייה השלטת כאן היא שיחים קטנים, קוצניים, מעוגלים וצפופים הידועים כ\”צמחי כרית\”.

10. (Steppe)

שיחים למחצה מכסים את המדרונות והגבעות של אזורי הארץ שמקבלים 80 עד 250 מ\”מ של גשם בשנה. תצורת צמחייה זו מכונה לעתים קרובות ערבה.

11. ערבות טרבינת אטלנטית (Atlantic terebinth steppe)

בשטח סלעי גבוה מ-800 מטר.

12. מדבר

צמחיית \”ה-steppe\” מפנה את מקומה בהדרגה למיני צמחים סהרה-ערביים, ככל שהאקלים נעשה יבש יותר.

13. חול

לכל אחד משלושת האזורים החוליים של ישראל יש אקלים שונה וחול ממוצא שונה. לכל אחד, אם כן, יש סוגים שונים של צמחייה.

14. נווה מדבר

האזורים החמים ביותר של ישראל הם הערבה, ים המלח ובקעת הירדן. מי נגר ומים תת-קרקעיים מצטברים באיזורים אלו, מה שמאפשר לעצים ממוצא סודני לגדול בנווה המדבר, ולדקלים עמידים במלח לפרוח סביב מעיינות מדבר.

15. סוואנה מדברית

בעמק הבקע כמות המשקעים גדלה בהדרגה צפונה מ-30 מ\”מ שנתי. סביב אילת עד 150 מ\”מ. מצפון ליריחו עצים סודנים בעלי שורשים ארוכים, מנצלים את גובה המים הגבוה באזור זה של גשמים דלים, וגורמים לחלקים ממנו להידמות לסוואנות במזרח אפריקה.

16. חורש ערבה

החולות העמוקים של עמק הערבה מכוסים בחורש דליל של עצים שגובהם עד 4 מטרים.

17. ביצות וסבך קנים (Swamps and reed thickets)

קרקעות ספוגות מים על גדות הנהר תומכות בצמחייה צפופה.

18. מלוח רטוב (Wet saline)

מים מלוחים מרטיבים את הקרקע לאורך כל השנה לאורך הירדן, ים המלח, בקעת הערבה ולחוף הים התיכון ליד עכו.

19. באזורים של פעילות אנושית אינטנסיבית

הצמחייה באזורים כאלה מובחנת בקלות.

הקו הדק שבין השטח האורבני (העירוני, הבנוי) לסביבה הטבעית

כמו במדינות מערביות רבות, אוכלוסייה גדלה ופיתוח תעשייתי הולך וגובר בישראל הורסים בתי גידול טבעיים, ומניעים את המגוון הביולוגי לדעיכה. ישראל הגיבה בהכרזה על חמישית משטחה כשמורות טבע.

ההיסטוריה של חיי בעלי החיים בישראל נמשכת כ-60 מיליון שנים אחורה כאשר הים המכסה את האזור נסוג לבסוף. אולם, בתקופת הפלייסטוקן, לפני מיליון שנים, הגיעה זרם של יצורים שהכריעו במיוחד את התפתחות חיי בעלי החיים בחלק זה של העולם. בעלי חיים האופייניים כיום לסוואנות במזרח אפריקה עברו לאזור זה: היפופוטם, קרנף, חזיר יבלות, צבוע מפוספס ומינים שונים של צבי. מאוחר יותר הצטרפו אליהם בעלי חיים הנודדים ממערב ומרכז אסיה – סוסי בר, חמורי בר, זאבים וגיריות.

תקופת הציד וההרס

שינויים באקלים, הרס יערות וציד הביאו להשמדה של רבים מהמינים הללו. כניסת כלי הנשק בסוף המאה ה-19 יחד עם מסורת הציד, למשל, הביאו להיעלמותם המהירה של צבאים, אוורקס, אונקרים סוריים, דובים סורים, ברדלסים, יענים ותניני הנילוס.

ציד עדיין מותר בישראל, אם כי חוק הגנת חיות הבר משנת 1955 מגביל את עונת הציד ואת אזורי הציד, וכן אוסר על שיטות ציד מסוימות (מלכדות, חומרי נפץ, הרעלה). ניתן לצוד ארנבות, חזירי בר, חוגלה וכמה מיני ברווזים, אך במספר מוגבל ובאישור בלבד.

שמירה על החי והצומח בארץ ישראל

ישראל אישרה את אמנת האומות המאוחדות בנושא מגוון ביולוגי באוגוסט 1995. ישראל מחויבת זמן רב להגנה על החי והצומח, הגנים הלאומיים ושמורות הטבע שלה, וכעת גיבשה ישראל יעדים ספציפיים. אלו הכוללים:

– פיתוח תכנית מקיפה לשימור המגוון הביולוגי.
– הקמת רשת של אזורים מוגנים לשימור מערכות אקולוגיות ומינים.
– שיקום מערכות אקולוגיות שנפגעו.
– קידום המודעות הציבורית וקידום ידע ומומחיות באמצעות חינוך פורמלי ובלתי פורמלי.
– תיאום פעולה לאומית עם תכניות בינלאומיות ואזוריות.

לכל אחד מאתנו יש קשר אישי, עמוק ומושרש לטבע. אם כולנו נפעל בגישה שבה הטבע אתנו ולא לשימושינו, נגלה שהסימביוזה הזו תוביל לשינוי באופן, שבו אנחנו והאנושות כולה עובדים עם הטבע, שומרים עליו ונהנים מהקטיף שמגיע בצורה של תרופות, פתרונות טכנולוגיים וכו\’. בסופו של דבר, עם יחס ראוי הוא יתגמל אותנו.