מהי התחנה הבאה שלנו? לאן פנינו מועדות והאם אנחנו מוכנים להבין ולעכל בכלל את תפקידנו במציאות שאנו חווים, כאנושות. טרנס מק’קנה מדבר על האופן שבו, לדעתו, האנושות עשויה לעבור לשלב הבא.
הראיון התקיים ב- 10 ליוני 1983. בין מיכאל טומס שמראיין את טרנס מק’קנה.
מיכאל טומס מתחיל את הראיון עם טרנס מק’קנה
טומס: ובכן, אתה חושב שאנחנו במצב של מעבר? האם אנו עוברים מתרבות אחת לאחרת?
מק’קנה: אה, אני חושב שאנחנו בהחלט במצב של מעבר. זהו הכאוס שבסוף ההיסטוריה. עם זאת, נראה כי אין סיבה להיבהל. אני מתאר לעצמי שזה פשוט המצב הרגיל שאמור להתרחש כאשר מין מתכונן לצאת לכוכבים.
טומס: האם אתה חושב שאנחנו מתכוננים לצאת אל מחוץ לכדור הארץ אל הכוכבים?
מק’קנה: ובכן, בקנה מידה של מאה או אלף שנה, אני חושב שזו מסקנה בלתי נמנעת. פרק הזמן הזה – במונחים גיאולוגיים – הוא כמו מצמוץ בסך הכל. למעשה, כל ההיסטוריה האנושית, מנקודת מבט זו, נראית כהכנה להתעלות אנושית ברבד הקיום הפלנטרי.
טומס: האם אנחנו רוצים להתרחק מכוכב הלכת?
מק’קנה: ובכן, אני חושב שאתה צריך לקחת את הדעה שלבטח, כדור הארץ הוא ערש האנושות. אך, באופן בלתי נמנע, אי אפשר להישאר בעריסה לנצח. הדמיון האנושי, בשילוב עם הטכנולוגיה, הפך לכוח כה עז עד שבאמת אי אפשר לשחרר אותו יותר על פני כדור הארץ בבטחה. הדמיון האנושי צבר כוח עצום כל כך שהסביבה היחידה והידידותית לו היא למעשה הוואקום של החלל העמוק.
שם אנו יכולים להקים את החלומות האדריכליים המניעים אותנו לבנות את לוס אנג’לס או טוקיו, ולעשות זאת בקנה מידה ובצורה כזו שהיא תהיה מגשימה ולא משפילה. אז כן, אני חושב שאנחנו לא יכולים להתקדם בהבנה, מבלי ההשלמה שלנו, שעלינו לעזוב את כדור הארץ; שאנחנו כבר לא הקופים שהיינו פעם. הפכנו לכוח חדש בטבע. כוח מניע של שפה וסייברנטיקה, תערובת של מחשבים ומוח אנושי ומבנים חברתיים שיש להם מומנטום כל כך עצום, שהמקום היחיד בו הם יכולים לבטא את עצמם מבלי להרוס את עצמם הוא, כמו שאמר ג’יימס ג’ויס, “Up next”.
טומס: אז: “מזמן, מזמן, בגלקסיה רחוקה…”, סגנון מלחמת הכוכבים עשוי להיות עתידנו? בניגוד לעברנו?
מק’קנה: זה בהווה שלנו, אני חושב. העתיד שלנו כנראה כמעט בלתי נתפס. מכיוון שאני חושב שהטרנספורמציה שתביא העזיבה מכוכב הלכת תכלול גם שינוי של התודעה שלנו. אנחנו כבר לא מתנהגים באותו אופן שבו בני אדם חיו בשנות החמישים. נצטרך לשנות את דעתנו לפני שנצליח לעזוב את כדור הארץ עם כמות חסד כלשהי. כאן אני חושב שהפסיכדלים נכנסים לעניין, כי הם כלים לציפיות עתידיות. נראה שהם מעלים מידע, שאינו נשלט בקפדנות על פי החוק הסיבתי הרגיל, כך שיש באמת ממד נבואי: הצצה לפוטנציאל של המאות השנים הרחוקות של העתיד באמצעות תרכובות אלה.
ושום שינוי תרבותי בסדר גודל כזה לא יכול להיות חד משמעי. כלומר, עצם הרעיון שכמין שהיינו מותירים את כדור הארץ מאחורינו, חייב להיות רעיון מעצב כמו שמתבגר יעזוב את בית ילדותו. ברור שמדובר בהתרחקות ממשהו שברגע שהוא נשאר מאחור, לעולם לא ניתן יהיה לתפוס אותו מחדש. עם זאת, זהו הטבע של המסע אל עצמך: סדרה של טרנספורמציה עצמית, תחושה של שלב. ועכשיו פשוט אנו נמצאים באותו רגע של עלייה לרמה חדשה שקשורה לעזיבת פני השטח הפלנטרית ולחיבור מחדש עם תוכן הקולקטיביות הלא מודעת של מוחנו. שני דברים אלה ייעשו במקביל. זה כל העניין, של המחצית האחרונה של המאה ה -20 – כך נראה לי.
טומס: ובכן, בגדול, פסיכדלים ממש לא התקבלו במיינסטרים. האם אתה צופה שינוי בכך?
מק’קנה: ובכן, לא במיוחד. הם מחזיקים בקסם מסוים לרוב מתמשך. ובדרך זו הם מבצעים את עבודתם הקטליטית על החברה, שהיא הצגת רעיונות חדשים ושחרור סוג מסוים של אנרגיה יצירתית לחברה. בהחלט לא הייתי רוצה לראות חזרה להיסטרייה הפסיכדלית של שנות השישים. אני חושב שזה בסדר, שכעת הדברים האלה הם עניין של קבוצות קטנות בהרבה, של אנשים שמתחברים. אבל מדובר בקבוצות של אנשים עם מחויבות גדולה יותר ורעיון טוב יותר לגבי אותם הדברים. ואלו באמת אותם אנשים, זו רק קבוצה קטנה יותר מהם (משנות השישים). והם צברו ניסיון בעשרים השנים האחרונות.
עם זאת, אני בהחלט לא חושב שכל הגבולות הפסיכדליים נכבשו. אחד העניינים שאני כותב ומדבר עליו, אלו הן התופעות שאנשים רבים מאשרים, שמתרחשת עם משפחת הפסילוסיבין (המרכיב הפעיל בפטריות הקסם). סוג של הזיות שלא נכללות במודל הסטנדרטי של סמים פסיכדליים. ומכאן, אני מתייחס לתופעה דמוית הלוגוס של קול אַלְטְרוּאִיזְם שנראה כמעט כמו סוכנות על-אנושית, סוג של… מקורית.
אַלְטְרוּאִיזְם – בעברית זוּלָתָנוּת או חסד היא נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה – ויקיפדיה
ולאחרונה כתבתי על בינה זרה, וכך אני מכנה אותה. היכן מתקיים קשר עם ישות שהיא עד כדי כך מעבר למבנה הרגיל של האגו. מכיוון שהמוזרות שלה והמרחק שלה מהציפיות הרגילות, לגבי כיצד הכל עשוי להמשך הוא כל כך גדול, שאם, מחר יגיעו לכאן עב”מים מהפליאדות, התעלומה הזו (הקול של פטריות הקסם) תמשיך להיות לא פחות משכנעת.
משעשע אותי שהקהילה המדעית לקחה על עצמה את החיפוש אחר ציוויליזציה זרה אל מחוץ לכדור הארץ, והגדירה אותה כפי שהיא דואגת להגדיר אותה, והקדישה טלסקופי רדיו ייעודיים לחיפוש האותות האלה בגלקסיה. וטלסקופ הרדיו הגדול בעולם נמצא בארצ’יבו בפורטו ריקו, ובצל מסביב למתקן הטלסקופי ההוא, פטריות צומחות להן בשדות והפרות, נהנות ברוגע מאור השמש. וזה הביטוי לשילוב המופלא של הקרוב והרחוק.
כי אני מאמין, שהמקום לחפש מחוץ לכדור הארץ נמצא בממד הנפשי. ואז הבעיה היא לא היעדר המפגש, אלא עצמת המפגש שיש לנפות. מכיוון שהעובדה אשר מקיפה את העניין היא: שמאנים, מיסטיקנים ואנשים עם יכולת לראות חזיונות, שומעים קולות ומדברים עם אלים ושדים מאז התקופה הפליאוליתית וכנראה אף עוד הרבה לפני. נראה כי הרבה יותר סביר שציוויליזציה מתקדמת תתקשר באופן בין-ממדי ו/או טלפתית. משך הזמן, אשר זמין למין תבונתי, לפתח סוגים שונים של תקשורת הם עצומים.
לכן אני חושב שזה מעניין מאוד, שהטריפטמינים – פסילוסיבין ו- DMT – ברמה של 15 מיליגרם מפעילים בצורה מהימנה מאוד את מה שאפשר לתאר רק כ”תופעות דומות למפגש”. ולא רק הקול הבולט בראש אלא גם מוטיבים של העב”מים הקלאסיים של הדיסק המסתחרר, האובייקט דמוי העדשה, הגישה הזרה. נראה שזה משהו שקשור בנפש האדם, ואני רוצה לברר מדוע.
אני חושב שזו עובדה מוזרה מאוד שסוררת את הפסיכולוגיה האנושית, ואני לא קונה אף אחת מהתיאוריות הנוכחיות – החל מכך ששום דבר כלל לא קורה ושלמעשה מדובר במין שנמצא בעולם אחר הסובב סביב כוכב אחר שנמצא בקשר איתנו. אני חושב שמדובר במשהו שהוא כל כך מוזר, שהוא למעשה מתחזה לחוץ ארצי, כדי לא להבהיל אותנו מההשלכות האמיתיות של מה שזה.
טומס: ההצהרה שלך מרמזת שמדובר במשהו חיצוני לנו, ואני תוהה לגבי זה.
מק’קנה: ובכן, יתכן שיהיה צורך להתגבר על הדואליזם הזה של הפנים והחוץ. זה, כמובן מתעלה מעל הפרט, אבל אני חושד שמדובר במשהו כמו Overmind (“תודעה-קולקטיבית”) של המין האנושי.
וכי, למעשה, הצורה הגבוהה ביותר של הסדר האנושי אינה מתממשת אצל האדם הדמוקרטי, היא מתממשת במימד שאיש מאיתנו לא חדר אליו מעולם, שהוא תודעתם של המינים. זו לא הממשלה, שום קבוצה דתית, אלא בעצם מה שאנחנו מכנים הלא-מודע האנושי.
אבל לא שזה לא מודע, וזה לא בסך הכל מאגר סייברנטי של מיתוסים וזיכרונות. זהו אינטלקט מסוג כלשהו, וההיסטוריה האנושית היא החותמת על הפרימטים. וזה כל כך שונה מהפרימטים. זה כמו יצור של מידע טהור. הוא עשוי משפה. הוא משחרר רעיונות לזרם ההיסטוריה הזורם כדי להגביר את הפרימטים לעבר רמות גבוהות יותר של ההשתקפות העצמית שלו. והגענו כעת למצב בו המסכות מתחילות לנשור ואנו מגלים שיש מלאך בתוך הקוף, הנאבק להשתחרר. והמשבר ההיסטורי מוביל אליו. ואני, בלי שום סיבה, בפרט, מאוד אופטימי. כלומר, אני רואה בזה כאוס הכרחי שיוביל לסדר חדש ומושך יותר.
טומס: טרנס, דיברת על מציאויות יוצאות דופן, ומעלה על דעתי שיש כמות עצומה של דעות קדומות כלפי הפסיכדלים והשימוש בחומרים הזייתיים. זה מרגיש %9
