רופרט שלדרייק הוא בוטנאי וסופר בריטי העוסק בחקר הפאראפסיכולוגיה ופועל, בין היתר, כמבקר של החשיבה המדעית המודרנית והפיזיקליזם. הוא נשא הרצאה בשם The Science Delusion ב- TEDx Whitechapel, 12 בינואר 2013 שהובילה לתגובה קיצונית.

נושא ההרצאה היה Visions for Transition: Challenging פרדיגמות קיימות והגדרה מחדש של ערכים. בתגובה למחאות של שני מטריאליסטים הארדקור בארה”ב, ההרצאה הורדה על ידי TED, נדחקה לפינה באתר האינטרנט שלהם והוטבעה בתווית אזהרה.

נוצר מרחב לדיון, אך מי שגינו את השיחה מעולם לא התייצבו. הרוב המכריע של אלה שדיברו בקול זעמו, כולל אלה שמעולם לא שמעו על “תהודה מורפית”. למרבה האירוניה, בזמן ההסרה, הסרטון זכה ל- 35,000 צפיות צנועות ביוטיוב; מאז שנחסם, הוא נצפה יותר מ-6 מיליון פעמים. הסרטון אף תורגם ל-24 שפות על ידי חברים נדיבים בקהילת YouTube.

לפניכם תרגום מתומצת מההרצאה מאת רופרט, שצונזרה ב- TEDX:

רופרט מתחיל: ‘אשליית המדע’ היא מצב שבו אנשים מאמינים שהמדע כבר מבין את המהות של כל המציאות. וכל מה שנותר הוא להמתין שהפרטים החסרים יפלו למקומם. זוהי אמונה רווחת בחברה. זוהי צורת חשיבה רווחת, שלפיה אנשים טוענים: “אני לא מאמין באלוהים, אני מאמין במדע.” זוהי צורת חשיבה שהתפשטה לכל קצוות העולם. אבל ישנה סתירה במהותו של המדע. ישנו ניגוד בין המדע ככלי מחקר המבוסס על הגיון, עדויות, הנחה, ומחקר קולקטיבי, והמדע שהוא מבוסס על צורת חשיבה והשקפת עולם.

לצערי, השקפות עולם השתרשו במחקר המדעי על כדי כך שהיא מונעת את החשיבה החופשית שהיא הבסיס של כל מחקר מדעי. מאז סוף המאה ה-19, המדע המחקרי נעשה תחת השקפת העולם שהיא השקפה חומרית מטריאליסטית.

הידע המדעי כיום כולו הוא תוצאה של השקפת העולם החומרית. אני חושב שברגע שניפרד מההשקפה החומרית המדע המחקרי יקבל חיים חדשים. בספר שלי הקרוי ‘אשליית המדע’, בארה’ב: ‘המדע משתחרר לחופשי’ אני מציג עשר דוגמות (מערכת עקרונות) של המדע כיום, ואני הופך אותן מעקרונות לשאלות.

עשרת העקרונות שלא עומדים בבחינה המדעית

אני בוחן איך העקרונות עומדים מבחינה מדעית. אף לא אחד מהעקרונות עומד בבחינה מדעית… אני עומד להציג לפניכם את עשר העקרונות. ובזמן שיש לי, אני אפרט עקרון או שניים.

1. ההנחה הבסיסית, שהיא המחשבה של רוב בני-האדם בעלי ההשכלה, בכל העולם, היא שהטבע הוא מכניסטי – פועל כמו מכונה. היקום, החיות והצמחים פועלים כמו מכונות. אנו עצמינו כמו מכונות. למעשה, אנחנו ממש מכונות. אנחנו כמו רובוטים או פריטים כבדים, כפי שריצ’רד דוקינס אמר, ויש לנו מוח שהוא מחשב שתוכנת גנטית.

2. העיקרון השני הוא שלחומר אין תודעה, וכל היקום עשוי מחומר שהוא חסר תודעה. לפי ההנחה הזו, לכוכבים אין תודעה, ולא קיימת תודעה בגלקסיות, בצמחים, בחיות ובהכרח אין לאנשים תודעה, לפי תאוריה זו. הרבה מהמחקר הפילוסופי במאה השנים האחרונות מנסה להוכיח שאין לנו תודעה בכלל. חומר הוא חסר תודעה, וחוקי הטבע הם שרירים ואינם משתנים.

3. הדוגמה השלישית היא שחוקי הטבע כיום נשארו כמו שהם היו בזמן המפץ הגדול ויישארו אותו הדבר לנצח. לא רק חוקי הטבע קבועים, אלא גם הפיזיקלי הוא קבוע, ולכן הוא קרוי ‘ קבוע פיזיקלי’.

4. דוגמה רביעית: הכמות הכוללת של חומר ואנרגיה היא קבועה ואינה משתנה. הכמות הכוללת לעולם לא השתנתה, חוץ מהמפץ הגדול שבו כל הייקום נוצר מכלום, ברגע אחד.

5. הדוגמה החמישית היא שאין מטרה לטבע ולתהליך האבולוציה אין מטרה או כיוון.

Rupert Sheldrake Ph.D.
Rupert Sheldrake Ph.D.

6. הדוגמה השישית: תורשה ביולוגית היא חומרית, וכל מה שירשתם בגנים שלכם או כל שינויים אפיגנטיים של הגנים – כל כולם הם חומר.

7. דוגמה שביעית: זכרונות מאוחסנים במוח, בצורה של עיקבות עשויות חומר. איכשהו, כל מה שאתם זוכרים מצוי במוח שלכם בקצוות העצבים שהם פרוטאין, פוספורילציה. אף אחד לא יודע כיצד זה עובד אבל בכל זאת, הרוב בחברה המדעית מאמין שזה מתרחש במוח.

8. דוגמה שמינית: המחשבה (התודעה) מצוייה בתוך הראש. כל התודעה היא פעולה של המוח, ולא יותר.

9. דוגמה תשיעית נובעת מדוגמה שמינית: פעילות פסיכית כגון טלפתיה לא יכול להתקיים. המחשבות והכוונות לא יכולות להשפיע ממרחק מכיוון שהמוח מצוי בתוך הראש. ולכן כל ראיה לכאורה שמציגה מקרי תלפטיה ותופעות דומות, נחשבת כאשלייה, ולא מתקבלת במחקר המדעי. אנשים מאמינים שדברים כאלו יכולים לקרות – אבל יש טענה, שהם מאמינים בכך רק מפני שהם לא יודעים את הסטטיסטיקות או שהם טועים באמונתם, או שפשוט קורים צירופי מקרים, או שזו פשוט משאלת לב.

10. דוגמה עשירית: הרפואה המכניסטית היא צורת הריפוי היחידה שיכולה לעבוד, ולכן ממשלות מממנות רק מחקר רפואי מכניסטי ומתעלמות מרפואה משלימה או אלטרנטיבית. הרפואה האלטרנטיבית נתפסת כאילו אינה יכולה להועיל מפני שהיא לא מכניסטית. אולי נראה שהרפואה האלטרנטיבית עובדת, אלא שזה רק מפני שמצב החולים השתפר בכל מקרה, או שקרה אפקט פלצבו. אבל הרפואה היחידה שבאמת עובדת היא מכניסטית.

“המדע המודרני מבוסס על העיקרון הזה: תנו לנו נס חופשי אחד, ואנחנו נסביר את כל השאר”

ובכן, אלו הן חוות הדעת הרווחות בעולם. רוב האנשים המשכילים מאמינים בכך. ואמונות אלו מהוות את הבסיס למערכת החינוך, למערכת הרפואה ואפילו לארגוני מחקר רפואי רשמיים. ממשלות [תומכות בכך], וזוהי מערכת האמונות הבסיסיות של אנשים משכילים. אבל, יש לבחון היטב כל אחת מהדוגמות (האמונות) הללו. כאשר אתה בוחן אותן, כולן נופלות ומתבררות כלא אמינות.

אני הולך לבחון את הדוגמה שטוענת כי חוקי הטבע הם קבועים ואינם משתנים. הנחה זו עברה אלינו במורשה מעולם המחשבה הישן שלפני שנות 1960, כאשר חוקרים העלו את הטענה של המפץ הגדול. אנשים טענו שכל היקום היה אינסופי וכפוף לחוקים מתמטיים אינסופיים. וכאשר התרחש המפץ הגדול, לפי טענה זו, למרות שהמפץ הגדול חשף ייקום שהוא אבולוציוני ומשתנה, כבן 14 מיליארד שנים.

ייקום שהוא גדל ומתפתח כבר כ14 מיליארד שנים. גדל, מתקרר, ומבנים ודפוסים מופיעים בו. עדיין האמונה היא שכל חוקי הטבע נהיו קבועים מרגע שנוצר המפץ הגדול. כאילו זהו קוד נפוליאון, קוד קבוע ומכריע.

חברי, טרנס מקנה, אומר: “המדע המודרני מבוסס על העיקרון הזה: תנו לנו נס חופשי אחד, ואנחנו נסביר את כל השאר.” והנס הזה הוא: איך הופיע כל החומר והאנרגיה ביקום ועימם כל חוקי הטבע ששולטים על חומר ואנרגיה – גם הם הופיעו ברגע אחד.

“חוקי הטבע הרי מבוססים על מטאפורה של חוקי האדם”

ובכן, ביקום אבולוציוני, מדוע שחוקי הייקום עצמם לא יתפתחו וישתנו גם כן? ככלות הכל, חוקי האדם מתפתחים, ורעיון חוקי הטבע הרי מבוססים על מטאפורה של חוקי האדם. זוהי מטאפורה אנתרופוצנטרית, הטוענת שרק חוקי האדם התפתחו, ושלמעשה יש חוקים רק בחברות מתורבתות.

הסופר ק.ס. לואיס אמר: “לטעון שאבן נופלת אל האדמה מכיון שהאבן מצייתת לחוק, הופך את האבן לבן-אדם ואפילו לאזרח”.

זו מטאפורה כל-כך רווחת עד ששכחנו שזו רק מטאפורה. אני חושב שביקום שמתפתח, הרעיון של הרגל , (habits) הוא רעיון טוב יותר. אני חושב שהרגלים (התנהגות חוזרת) בטבע הן דבר מתפתח, ההתנהגויות בטבע הן בבסיסן הרגלים.

הרעיון הזה פותח בתחילת המאה ה20 על ידי הפילוסוף האמריקאי, צ’ארלס סנדרס פֶּרְס . C. S. Peirce. ופילוסופים נוספים חקרו את הרעיון הזה, זהו רעיון שאני פיתחתי לכדי היפותזה מדעית, ההיפותזה של ‘שדות צורניים’ (morphic resonance) שהוא בבסיסו של ההרגלים המתפתחים בטבע. לפי תאוריה זו, לכל דבר בטבע יש זיכרון קולקטיבי. תהודה מתרחשת כאשר יש דמיון בין דברים.

מהי תיאוריית התהודה המורפית (הצורנית) “morphic resonance”?

תהודה מורפית או צורנית, אומר שלדרייק, היא “הרעיון של קשרי גומלין מסתוריים מסוג טלפתיה בין אורגניזמים ושל זיכרונות קולקטיביים בתוך מינים” ומסבירה, כיצד כלבים יודעים מתי בעליהם חוזרים הביתה, וכיצד אנשים חשים מתי שמישהו בוהה בהם מאחור.

למשל, ג’ירפה הגדלה ברחם של אימה מתחברת אל שדה צורני של הג’ירפות הקודמות לה. הג’ירפה לוקחת מן הזכרון הקולקטיבי את הידע לפיו היא יודעת כיצד לגדול כג’ירפה. ג’ירפות מתנהגות כטבען מפני שהן שואבות מהידע הקולקטיבי.

כמובן חייבת להיות נוכחות של הגנים הנכונים שמייצרים את הפרוטאין (החלבונים), אבל לדעתי אנו נותנים חשיבות יתר לגנים. גנים למעשה רק משפיעים על הפרוטאין שהאורגניזם יכול לייצר, אך אינם משפיעים על הצורה או ההתנהגות.

ישנן עדויות שתרכובות חדשות מתגבשות ביתר קלות בכל מקום בעולם, בדיוק כפי שהתיאוריה הזו חזתה. התיאוריה גם חוזה שאם תאמן חיות ללמוד טריק חדש, למשל אם תלמד חולדות טריק מסויים בלונדון, אז חולדות ממין זהה בכל מקום בעולם יוכלו ללמוד את אותו הטריק ביתר קלות.

רק מפני שחולדות למדו את הטריק בלונדון. זה מפתיע, אבל ישנן עדויות לפיהן זה כבר קורה. זוהי תמצית התיאוריה שלי של “תהודה צורנית / מורפית”.

דיון על הקבוע שבטבע על פי המדע

הכל תלוי על הרגלים מתפתחים, ולא על חוקים קבועים שאינם משתנים. אני רוצה גם להקדיש מעט זמן לדיון על הקבוע שבטבע. מפני שהקבועים נחשבים נייחים, שאינם משתנים. כמו כה-המשיכה ומהירות האור שנתפסים כנתונים קבועים בסיסיים. האם הם באמת קבועים ולא משתנים?

ובכן, בחנתי את השאלה הזו. הנתונים נמצאים בספרי הפיזיקה. ספרי הפיזיקה מציגים את הערכים של הקבועים הבסיסיים. אבל רציתי לראות אם הנתונים השתנו, אז השוויתי לכרכים עתיקים יותר של ספרי לימוד פיזיקליים. הלכתי למשרד הפטנטים פה בלונדון, שזהו המקום היחיד שיכולתי למצוא ששומר על כרכים עתיקים, לרוב אנשים זורקים ספרים ישנים.

כאשר נתון חדש מתגלה, אנשים זורקים את הנתונים הישנים… כשבחנתי את הנתונים גיליתי שמהירות האור כפי שמדווחת בספרות, ירדה בין השנים 1928 ו- 1945 בערך בעשרים קילומטר לשניה.

זהו שינוי משמעותי. ובכל זאת, בכל מקום במעבדות בעולם ב- 1928 הגיעו לאותה מסקנה שהובילה לנתון הראשון וכולם הגיעו לאותה מסקנה של הנתון הראשון עם טעויות מזעריות, אלא שאז שוב ב- 1945- 1948 השתנו הנתונים

ושוב החוקרים התחילו להגיע לאותם נתונים חדשים, בכל מקום בעולם.

כוח המשיכה משתנה ואינו קבוע

שאלתי, אבל מה לגבי כוח המשיכה, באנגלית Big G במחקר המדעי אנו מכנים את כוח המשיכה Big G. ניוטון חוק המשיכה שאמור להיות קבוע, השתנה ביותר מ- 1.3 אחוז בשנים האחרונות. ונדמה שהנתון שמציגים משתנה בין מקום למקום, ובין תקופה לתקופה.

והוא ענה: “ובכן, יש סיכוי של טעות בחישוב, ולצערי יש טעויות גדולות בחישובי כוח המשיכה.” אז אמרתי: אבל אולי הנתונים באמת משתנים, אולי אין טעות בחישוב, אלא הנתונים פשוט משתנים. ואז בחנתי כיצד הם מחשבים: מה קורה לנתונים כשבוחנים אותם במעבדות שונות, הנתונים משתנים בימים שונים והחוקרים פשוט עורכים ממוצע של הנתונים. ומעבדות אחרות במקומות אחרים בעולם עושות את אותו הדבר.

והם מגיעים בדרך-כלל לממוצע אחר. ואז, הוועדה המטאורולוגית העולמית נפגשת כל עשר שנים, והוועדה קובעת ממוצע לגבי כוח המשיכה מכל הממוצעים שנקבעו בכל המעבדות סביב העולם. אבל מה אם כוח המשיכה באמת משתנה? מה אם יש תנודות ושינויים בכוח המשיכה? יש לנו כבר עדויות שכוח המשיכה אכן משתנה בעוצמתו במשך היום, ובמשך השנה.

חשיבה דוגמטית (מקובעת) מעכבת התפתחות במחקר המדעי

ומה אם כדור הארץ, כשהוא נע בייקום, ועובר דרך אזורים של חומר אפל או גורמים אחרים אשר יכולים להשפיע ולשנות אותו? אולי כולם משתנים יחד? ואולי טעויות החישוב למעשה הן שינויים שנמדדו במצב כדור-הארץ או התנאים המשפיעים עליו?

יותר מעשר שנים אני מנסה לשכנע מטאורולוגים לבחון את הנתונים הבסיסיים לפני שערכו מהם ממוצעים. למעשה, אני עכשיו מנסה לשכנע אותם להעלות את כל הנתונים הראשוניים לאינטרנט עם כל הנתונים כפי שנמצאו בזמן המדידות, כך שנוכל לראות אם יש ביניהם תהום מסוימת, אולי כל הנתונים עולים יחדיו בזמן מסויים. שאם הם משתנים בצורה אחידה, זה יגלה לנו משהו מאוד מעניין.

אבל אף-אחד לא עשה את זה, מפני שהם מאמינים שנתון כוח-המשיכה הוא קבוע. והם אינם חושבים שיש צורך לבחון משהו מחדש. זהו מקרה פשוט שמראה לנו איך חשיבה דוגמטית (מקובעת) מעכבת התפתחות במחקר המדעי. אני חושב שהקבוע הוא למעשה משתנה, והוא משתנה בצורה ניכרת.

ובכן, הוא משתנה בתוך מגבלות מצומצמות אבל כולן, כולל המגבלות, עשויות להשתנות גם כן. אני צופה שבעתיד כתבי-עת מדעיים כגון Nature ידווחו כל שבוע על הקבוע והשינויים שבו כמו שמדווחים על שוק המניות בעיתונים. …’השבוע, כוח המשיכה עלה מעט, המטען על האלקטרון ירד, מהירות האור נשארה קבועה.’ …וכדומה. ובכן, זהו רק תחום אחד שבו חשיבה חופשית תוכל להעלות רעיונות חדשים.

חקר טבעה של המחשבה; הבעיה של המדע בנוגע לתודעה

אחד התחומים העיקריים הוא חקר טבעה של המחשבה, זוהי אחת הבעיות העיקריות שעדיין לא פתרנו: המדע פשוט אינו יכול להתמודד עם העובדה שלבני-אדם יש תודעה. המדע אינו יכול להתמודד עם כך שהמחשבות של בני אדם אינן נמצאות בהכרח בתוך המוח.

התודעה והחוויה שלנו אינה נמצאת בתוך המוח בהכרח. הדמות שלי שאתם רואים עכשיו אינה נמצאת בתוך המוח שלכם. אך, הטענה המדעית הרשמית היא שיש רופרט היכן שהו בראש שלכם. וכל שאר הדברים בחדר נמצאים בתוך הראש שלכם.

החוויה שלכם לכאורה נמצאת בתוך הראש. אני טוען שראייה והבנה כוללים הקרנה של תמונות, אל כלפי חוץ. ומה שאתם רואים הוא בתודעה שלכם אבל לא בתוך הראש. התודעה היא מורחבת מעבר למוח בזמן התפיסה.

אנו מקרינים החוצה תמונות שאנו רואים ותמונות אלו נוגעות במה שאנו מביטים בו. אם אני מביט בכם מאחור ואינכם יודעים שאני שם, האם אני יכול להשפיע עליכם? האם אתם יכולים לחוש מבט? ישנן עדויות רבות שמראות כי אכן כן. ה’חוש שמביטים בך’ הוא דבר טבעי למדיי. ומחקרים אחרונים מראים שחוש זה קיים ושריר. גם חיות יכולות לחוש כך. אני חושב שחוש זה התפתח כנראה בהקשר לטורף-נטרף. חיות שיכולות לחוש את מבטה של החיה העומדת לטרוף אותן, שורדות יותר מחיות שאין להן חוש זה.

טענה זו יכולה להוביל לחשיבה חדשה במחקר האקולוגי של הקשר בין חיות טורפות ונטרפות. וגם לגבי המידה שבה תודעה אנושית פועלת. אם אנו מביטים בכוכבים רחוקים, אני חושב שהתודעה שלנו פורצת החוצה ונוגעת בכוכבים הללו וממש פורצת ועוברת מבעד למרחקים עצומים. התודעה אינה רק בתוך הראש… זה בטח נשמע מוזר לדון בכך במאה ה-21. אנו יודעים מעט מאוד על התודעה שלנו והיכן האימג’ים נמצאים

כרגע זהו דיון חם בחוגי מחקר של התודעה. אין לי זמן לדון בכל הדוגמות האחרות, אבל כל דוגמה שנוייה במחלוקת. אם אתה בוחן אותן, אז צורות מחקר חדשות עולות, ואפשרויות חדשות נפתחות בפנינו. כאשר אנו בוחנים את הדוגמות שמעכבות את המחקר המדעי, המדע שלנו יעבור פריחה מחודשת, רנסנס חדש. אני מאמין אדוק בחשיבות החקר המדעי. הקדשתי את כל חיי המקצועיים כחוקר מדעי.

אבל אני גם חושב שיש לעבור מעבר לדוגמות (Dogma) המקובעות, בכדי לרענן את המדע. כך שהמדע יחזור להיות מעניין ומחזק את החיים.

צפו בהרצאה שצונזרה ב- TEDx, הועלתה מחדש ליוטיוב ותורגמה ל- 24 שפות (כולל לעברית):