העולם והכפיל שלו

העולם והכפיל שלו – זוהי רק דרך נוצצת, להזכיר לאנשים, שעיניהם נופלות על הטקסט, “לעולם יש כפיל”. העולם אינו לגמרי, מה שהוא נראה. תרבות – וכשאני אומר תרבות, אני מתכוון לכל תרבות, בכל מקום ובכל זמן – נותנת לך את המסר כי הכל משעמם, הכל נורמלי.

העולם הוא מה שהוא נראה?

במילים אחרות, התרבות שוללת ניסיון. אתם יודעים – לכולנו היו – חלומות נבואיים, רמזים, מחרוזות בלתי צפויות של צירופי מקרים, כל הדברים האלה. אלה הן חוויות אשר תרבויות מכחישות. תרבויות – הן – פרדיגמה, ואז, מה שמתאים בתוך הפרדיגמה התרבותית מודגש, ומה לא מתאים בתוך הפרדיגמה התרבותית נדחה – הופך לשולי. אנחנו חיים בתום אלף שנה של עמדה פילוסופית הידועה בשם “חומרנות”. המסר הבסיסי של המטריאליזם (חומרנות) הוא שהעולם הוא מה שהוא נראה: דבר המורכב מחומר, ומוגבל למדי על פני השטח שלו. העולם הוא מה שהוא נראה.

עכשיו, על פניו, זו היא עמדה נאיבית להפליא, כי מה שהיא אומרת הוא: שהגוף החייתי שאתה נמצא בו, העיניים שאתה מסתכל דרכם, האצבעות שאתה מזיז, הם איכשהו הכלים האולטימטיביים להבנות מטאפיזיות. מה שנראה בלתי סביר מאוד. הבנות מטאפיזיות מתחילות עם ההיגיון של המצב, ואז ממשיכות בכל כיוון שההיגיון יוביל אתכם. ובכן, אם ההיגיון נכון לחוויה, אז אנחנו אמורים לתת תשומת לב לתיאוריה של חיבור בלתי נראה בין אנשים; חזיונות לעתיד שטרם אירע; חלומות משותפים; כל מיני תופעות שהחומרנות הכחישה.

כשהחלום הגדול של הציוויליזציה המערבית נכשל

במשך כ -500 שנה, התקופה הגדולה של ניצחון המדע המודרני, המטריאליזם. והטענות שלו מראש היו הצעצועים היפים שהוא יכול לייצר: מטוסים, מסילות ברזל, כלכלות גלובליות, טלוויזיה, חלליות. אבל זה טיעון טיפשי למען האמת! זאת אומרת, הרי איך תרופה עובדת?, אתם יודעים: הלהטוטן כל כך טוב, התרופה צריכה להיות טובה עוד יותר! אין זו דרך רציונלית לחלוטין להתקדם. ועכשיו, בסוף 500 שנים של תרגול תרבות “רציונלית” מדעית, אנחנו ממש על קצה החבל שלנו! ההיגיון והמדע, והפרקטיקה של הקפיטליזם הבלתי מרוסן, לא העבירו אותנו למקום מלאכי נשגב. נהפוך הוא: הם נתנו ל- 3% מאיתנו רוחניות ואכזבה שנובעת מהאשמה של מה שקורה לשאר 97% האחרים.

Justin Guse

זו לא תמונה יפה, הציוויליזציה המודרנית. רוב האנשים בעולם כיום הם די אומללים. יש להם מעט מאוד תקווה; הדתות שלהם, הערכים המסורתיים שלהם, נשחקים; תוחלת החיים מתקצרת על ידי חומרי הדברה, כימיקלים, כל מיני רעלים בסביבה; ויש מעט מאוד אור פוליטי באופק. אז אני חושב שזה הגיוני, כשמסתכלים על המצב הזה, לומר כי ההיסטוריה נכשלה; ושהחלום הגדול של הציוויליזציה המערבית נכשל. ועכשיו אנחנו מנסים – עם בעצם משוט מעץ מגולף – להפוך את ספינת הקרב בחזרה למסלול. וזו משימה מתסכלת מאוד. המומנטום לקטסטרופה הוא עצום במצב הזה.

אנחנו לא ב- 100% מחוסרי הכרה

אך לא בטוח כי אסון הוא מה שאנחנו הולכים אליו, כי אנחנו לא ב- 100% מחוסרי הכרה. יש אנשים הנאבקים כדי להבין איך לשלוט באוכלוסייה, נאבקים להבין איך לאזן את היחסים בין הגברי לבין הנשי, נאבקים להביא לשיפור של רעב ומחלות לחלקים שונים של העולם. אז אנחנו בעצם במצב טרגי. מצב טרגי הוא קטסטרופה וכשאתה מודע שאתה גורם לזה וממשיך. חלק מהדחף המערבי היה להכניע את כל סגנונות התרבות האחרים. וזה קיבל צורה של בליעת התרבות האינדיאנית; האתיקה של התרבות האירופית הוחלפה בידי החקלאות של אירופה, מה זה אומר; התרבויות נמסו בבטנה של ה”חיה המדעית המערבית” ואז הם הפכו לחברים משותפים במבנה מתמיד של המדע המערבי.

הם ממסים גבולות בינך לבין העבר שלך

אם תסתכלו על אלפי חוויות פסיכדליות, מה שהם עושים הוא: להמיס גבולות. הם ממסים גבולות בינך לבין העבר שלך; אתה והחלק הלא-מודע שלך שאינך רוצה להביט בו; בינך לבין בת זוגתך; בינך לבין הנשיות, אם אתה גברי, ולהיפך; בינך לבין העולם; כל הגבולות שהשקענו כדי בשמור על עצמנו מפני הרגשת הנסיבות שלנו – כל זה מתמוסס, ופירוק הגבול הוא הפעילות המאיימת ביותר שיכולה להתקיים בחברה.

אנשים – כלומר מוסדות ממשלתיים – הופכים עצבניים מאוד כאשר אנשים מתחילים לדבר זה עם זה – כן. שם המשחק המערבי הוא ליצור גבולות ולשמור עליהם. הכנסייה והמדינה; העניים והעשירים; השחור והלבן; הזכר והנקבה; הצעירים והזקנים; החיים והמתים; הזר והמוכר. כל הקטגוריות האלה מאפשרות סוג של חשיבה שהיא לגמרי “ראש קטן”. אחרי הכל, המציאות היא הרבה יותר מזה.

Terence Mckenna – the world and it’s double

  • 1
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
  •  
    1
    Share

דעתך בעניין...

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

נגישות