החלק הנסתר של הטבע במרכז המַנְדָּלָה; המסע האנושי בזמן ובמרחב

מה כל כך נהדר או משמעותי בטבע שהוא אמור להיות מרכז מַנְדָּלָה? מהי מנדלה?, ומה הקשר ל”נפש שהסתגרה” בפינה בעקבות האופן המעוות שבו התפתחה השפה האנושית.

הכותרת הרשמית של ההרצאה היא “הטבע הוא מרכז המַנְדָּלָה”. וזהו, בעצם, פשוט מודל לדון ולחזות היכן הטבע טמון בעתיד, אותו העתיד התרבותי הנפרש מול כולנו. והרקע למחשבותיי בעניין זה הוא העובדה, שתמיד היו לי יחסים עם הטבע, משהו שקיבלתי כמובן מאליו, אבל אולי זה היה אינטנסיבי יותר וייחודי במקצת מאשר אצל רוב האנשים.

מרכז המַנְדֵלָה? מהי מנדלה?

מַנְדֵלָה היא ייצוג אמנותי של מחשבה רחבה יותר ומשמעות עמוקה יותר הבאה לידי ביטוי כסמל גיאומטרי אשר נעשה בו שימוש בהקשר של עבודה רוחנית, רגשית או פסיכולוגית בכדי למקד את תשומת ליבו של האחד. בסמל נעשה שימוש על ידי תרבויות רבות ברחבי העולם בתקופות שונות ועד ימינו. אבל זה לא הכל…עכשיו תגלו איך זה קשור אליכם, מידע שהוא קצת מעבר לרגיל.

מן השוליים החיצוניים כלפי השתקפות עמוקה של משמעות ותכלית החיים

התמונה (המנדלה) בדרך כלל מוגדרת כמעגל מעוטר בדימויים שמנתב את המתבונן (או היוצר) פנימה מן השוליים החיצוניים כלפי השתקפות עמוקה של משמעות ותכלית החיים, טבעו של היקום, את המהות והמציאות של אלוהים, הטבע האמיתי של העצמי, הצורה הבסיסית של המציאות, האמיתות הקוסמולוגיות ובעצם כל היבט רוחני, פסיכולוגי או רגשי אחר בחייו של האדם.

הפסיכיאטר שהביא לפריצת דרך על משמעותה של המנדלה

בימינו, העבודה הנרחבת והפורצת דרך ביותר על משמעותה ומטרתה של המנדלה הובאה על ידי הפסיכיאטר השוויצרי האייקוני קרל גוסטב יונג (1875-1961) שהקדיש זמן רב לנושא במספר מספריו.

עבודתו של יונג פתחה את הדלת לשימושים החילוניים במנדלה – אם כי הדגיש בעקביות את כוחה והשימוש הרוחני שלה – ואת פופולריות הדימוי של המנדלה במערב. בימינו, מנדלות מופיעות במספרים משמעותיים ברחבי העולם בהקשרים דתיים וחילוניים והן זכו לתשומת לב משמעותית בקרב מי שמשתמש בדימוי המנדלה לניהול מצבים של משבר ולחץ.

“המנדלה הייתה המפתח להבנה עצמית ולקבלה עצמית”

בעיני יונג, המנדלה הייתה המפתח להבנה עצמית ולקבלה עצמית; על ידי יצירת מנדלות, ניתן להכיר את העצמי באופן מלא יותר, לזהות מחשבות והתנהגויות לא בריאות, ולהתקרב למרכז הווייתו האמיתית ולהשאיר אחריו את האשליות העצמיות השונות שהעיבו וסגרו את הראייה הפסיכולוגית והרוחנית של האדם.

פרטי המשמעות של המנדלה נתונה או תלויה באדם היוצר או המתבונן בה, אך מנדלות בכל התרבויות משרתות, פחות או יותר, את אותה המטרה: לרכז אדם או קהילה בנרטיב נתון במטרה לעודד התבוננות פנימית, בסופו של דבר, מודעות למקומו ולמטרתו בעולם; מודעות זו מאפשרת שקט נפשי.

שכבה של ציפיות, אשר נקבעו על ידי האדם במסעו בזמן ובמרחב

מה שאנו מחשיבים כחיצוני לנו ונשמר ע”י חוקי הפיסיקה, ואשר אינו נובע מתוך המוח האנושי, הוא למעשה אינו, אלא, מעין שכבה של ציפיות, אשר נקבעו על ידי האדם במסעו בזמן ובמרחב. עכשיו, כמובן מאליו ישנם היבטים של הטבע, אשר הם אינם חלק מהמסע האנושי לאורך הזמן. האספקטים של הטבע נסתרים מנקודת מבטינו.

האספקטים הנסתרים של הטבע

מבחינתנו (בני-האדם המודרניים) האספקטים הנסתרים של הטבע לא באים לידי ביטוי, אלא, רק באמצעות המלאכה הדמונית של האינסטרומנטליות האנושית (צרכים חברתיים פיזיים / צרכים כלכליים ארגוניים). וזהו היה מסלולו או האסטרטגיה של המדע – להשתמש באינסטרומנטליות (בכלים חומריים) כדי לחשוף את המכניקה של הצד הנסתר של הטבע.

לאחר שהצד הנסתר הוסבר (ע”י המדע)

הבעיה היא שהצד הנסתר הזה של הטבע, לאחר שהוסבר (ע”י המדע) הוא כבר אינו מניב את ההשתקפות של עצמנו ברמה מספקת. במקום זאת, הוא מניב השתקפות מאוד לא מחמיאה של עצמנו – אם בכלל.

עם זאת, נראה שמתרחש נס קטן והוא – שנקודת המבט שלנו למעשה הולכת וצוברת אחיזה.

המבנה המתהווה של “האחר” או “הזר”, שאליו נכנסת התרבות שלנו

וכאן, העניין הופך למשמעותי עבור האנשים שרואים בעצמם כחלק מהתנופה האנושית, אשר מהווה את הפוטנציאליות להתפתחות הרוחנית, ללידתה המחודשת של האינטואיציה, וכל הדברים האלו, אשר קיימים על מנת שנציב את חלקינו בתכנית, ובתפקידו של הטבע.

לפני הטכנולוגיה אנשים היו צריכים לאחסן עצי הסקה בסתיו לחורף, ובאביב, הם היו צריכים לחדד כלים לנטיעה לסוף האביב ודברים מן הסוג הזה. היה זה קצב מרומז – שהכריע, ומכאן – הטבע, נכנס לקוסמוס האנושי בכל רבד ובא לידי ביטוי בשירה, בבניית התרבות, בשפה וכו’. הטבע צופה ומעגן את כל זה. הטבע הוא למעשה המטרה בסופה של ההיסטוריה.

על איזה סוג הרפתקה עלינו להתעקש כדי לדעת מה קורה?

אנחנו זן אינטליגנטי שנקלע לתהליך היסטורי. שום דור שקדם לנו לא ידע מה קורה. אין שום סיבה להניח שאנחנו יודעים מה קורה או שהדור שעוקב אחרינו יידע מה קורה. ועל איזה סוג הרפתקה עלינו להתעקש כדי לדעת מה קורה? זהו “מפעל” מאוד לא סביר. עיינו רגע במדגם הנתונים. מדגם הנתונים הוא החיים שלך, על כוכב לכת בודד, בפינה זעירה ביקום.

הנפילה לעבר הזמן הגס; בלבול השפות, לא זו מזו, אלא ממושא החוויה

המין האנושי; בתקופת הנפילה לעבר הזמן הגס, זמן או תקופה של אי ההשתתפות במיידיות הדאו (את ה- “דאו” ניתן להגדיר כמטריצה אמיתית של חיים אותנטיים בעולם הזה), ואז הגיעה הנפילה, באמצעות סדרה של הטיות לשוניות רצופות, חוזרות ונשנות.

למונח ‘דאו‘ משמעות אונטולוגית, כאשר פירושו הן שורש בראשיתי של היקום, והן החוק המסתורי וידיעת שלמות של החיים המונחים בבסיסו.

דאו הוא עיקרון הן של אימננטי והן טרנסצנדנטי, של פנימיות וחיצוניות, של הגלוי והסמוי. דאו הוא המצב הנעלה ביותר של הוויה הטרנסצנדנטלית, כריקות בלתי נחלקת וכאם של היקום. בתור ה’נעלה ביותר’ בדאואיזם נחשב: הרמה הגבוהה ביותר של ההכרה, ולא כוח, החזק יותר מכל הכוחות האחרים ושולט עליהם ביד רמה. הריקות מובנת כמה שנסתר מעיינינו ואינו נראה ולא כהעדרו של משהו. בפרשנות של פיזיקה מודרנית של דאו יכול להיחשב החומר האפל ביקום, משהו שמורגש עוד פחות משדות מגנטיים או שדות כבידה, אך חודר כל, בסיסית יותר, או אולי אפילו מהווה יסוד לכל, יחיד, כמו תהום של סינגולריות, הכוח היצירתי של החיים כולם. – ויקיפדיה

זה מתחיל להישמע כמעט תנ”כי, משום שיש נפילה, והנפילה קשורה איכשהו לבלבול השפות, לא זו מזו, אלא ממושא החוויה.

מטפורות מהודרות בנויות כך שאף אחד לא יכול לבדוק, אולם, בכל מקרה זה נקרא “הבנה”

ככל שהשפה נעשתה פחות ופחות טבעית, עולמם של המינים המשתמשים בשפה זו נהיה פחות ופחות טבעי, מכיוון שהתפתחות הסמלים פנתה לעבר הכיוון של המופשט, וכך היא הפכה לשפה למימוש האידיאלים.

החלפת הפרטים במבנים סימבוליים

בפילוסופיה האפלטונית, אנו מקבלים הגייה של מופשטים, מושגים גדולים מהגיית יתר, שתופסים אזורים שלמים ורחבים יותר של פרטים. ויכולת זו לציין פרטים תחת שם קטגוריה היא תחילתו של תהליך זה של החלפת הפרטים במבנים סימבוליים.

הטבע דורש השתקפות

את הסיבה לתהליך זה אנחנו יכולים רק לנחש. נראה כאילו הטבע דורש השתקפות זו של עצמו; שהשלמת הטבע היא בידי מין יחיד עם מטרה, הפועל כאנזים בתוך האורגניזם הגלובלי של הטבע.

מכאן, באמצעות הכשל של האינדוקציה, עקרונות מסוימים של אחידות הלכו והתרחבו לפינות הרחוקות של הקוסמוס במרחב ובזמן. חבורה של מטפורות מהודרות בנויות כך שאף אחד לא יכול לבדוק, אולם, בכל מקרה זה נקרא “הבנה”. אתם רואים, זו לא הבנה.

הביטוי הגלוי של המסתורין

הטבע הוא הביטוי הגלוי של המסתורין הזה, הוא מקיף ומשלים אותנו לחלוטין. הוא נמצא שם כדי להתבונן בו ולהטמע אליו. פשוט צריך להחליף את השפה הסטרילית של המטריאליזם המדעי, או לוותר על כל שפה אחרת שתדבר בעד עצמה.