מספר תְהוֹמות שהמוח שלנו נוטה בדרך כלל להירתע מהם

“הערב, אני מעוניין להציג את המסקנות שלי, ולעמת אותן עם המצוקה המודרנית במישור הרחב. ולנסות ליצור מודל, תוך שימוש בחווית החזיונות. מודל כזה, שהיפוך את חלק מן החרדות של-להיות אנשים, במיוחד בהקשר של המאה ה- 20 ליותר מעודן.”

– ולשם כך אני רוצה להעלות מספר “מַעֲמַקִּים” או תְהוֹמות. כלומר, מספר מקומות ריקים, שהמוח שלנו, בדרך כלל נוטה להירתע מהם. מפות חדשות וישנות של דרגות מרחב גבוהות יותר של הוויה (Hyperspace). אלו הם ארבע התְהוֹמות או המַעֲמַקִּים המשובצים בחמישית – מתאר טרנס מק’קנה.

פירוש המונח “תהום” או “Abyss” על פי הדת והפילוסופיה, בו משתמש טרנס מק’קנה כמטפורה, הוא בעל משמעויות רבות ומקורו מתרבויות עתיקות ודתות שונות:

על פי התנ”ך, התהום היא מקום עמוק עד בלתי נתפס או חסר גבולות. המונח מגיע מיוונית ἄβυσσος, שפירושו חסר תחתית, בלתי נתפס, חסר גבולות. במובן המקורי של התהום בעברית, התהום הייתה המים הקדומים או התוהו, שממנו נברא העולם המסודר (בראשית א, ב). המונח יכול להתייחס מילולית גם למעמקי הים, לעומקו של מעיין, או מתחת לפני כדור הארץ.

— ויקיפדיה

כעת, בואו ונצלול אל תוך התת-מודע. אל עבר אותם “האיזורים הריקים”, מהם אנחנו לרוב נרתעים. מה שנקרא “וואקום פסיכולוגי”. רתיעה מדברים מסובכים ופונדמנטליים, אשר מונעת מהאנושות להבין, לעכל, לבנות דרך, לראות את המטרה, לגלות את מקומינו בהיסטוריה.

הארבעה הן:

התהום הביולוגית

המיוצגת על ידי המוות ותהליך הפטירה, כלומר, זהו המשבר המרכזי של כל קיום אינדיבידואלי (אישי). הביולוגיה היא זמנית, כל יצור חי אינו הולך לחיות לנצח. הביולוגיה היא תעלומה ולהיות בן אדם, זה לחיות תחת ההבנה, שמתישהו כולנו נמות – אף אחד לא ברח מזה עד כה. וגם אף אחד לא קיבל מדריך שימוש כשיצא לאוויר העולם. וההבנה הזאת, גם אם לא שמים אליה לב, היא בכל זאת שוכנת ומהדהדת בתת-המודע האנושי. היא גורמת לנו לחוסר נוחות, תהיות וחוסר יכולת להבין את המטרה והתפקיד. בלבול גלובלי.במישור התודעתי, מעבר לצורך הביולוגי הבסיסי, החייתי – פשוט להתרבות ולהתערבב ולהמשיך להתרבות. אנחנו מפחדים לגלות תפקיד גדול מכך.

ובכן, הנושא בהחלט נשמע כפסימי ומבוסס על ההבנה, שהעתיד, במישור הביולוגי, אינו ברור לנו לגמרי וגם אינו בשליטתינו. ומה שאינו בשליטתינו מחריד אותנו. האגו יוצא מגדרו. אנחנו אפילו לא מסוגלים לראות את המטרה או המקום / התפקיד שלנו במערכת הביולוגית. ובכך, כאנושות, מתעורר בנו הרצון להעלים עיין, לא להתמודד ולא להתעמק. בדיוק על ההתעלמות או הבריחה הזו אנו מדברים. “תְהוֹמות שהמוח שלנו נוטה בדרך כלל להירתע מהם”.

כמו כן, “התוהו ובוהו” נקשר למונח תהום. מתוך בראשית א’: המונח עשוי להתייחס למצב של אי-הוויה, לפני הבריאה או למצב חסר צורה / הגדרה. בספר בראשית, מוזכר ה”תוהו ובוהו המימי” שמעליו חושך (בתרגום מעברית עתיקה: בלבול או חושך). המונח, כמו כן ידוע בספרות האלכימית וההרמטיקה, באֶטִימוֹלוֹגִיָה, בתרבות השומרית העתיקה, אצל ילידי המאיה ועוד.

ואז, אנחנו מוצאים את עצמינו, כחברה החייה בתוך תרבות, שמייצגת מצב כרוני של עירנות, דריכות ופתירת בעיות. בעיות כאלו, שהם (קובעי החוק והסדר) בעצמם מייצרים, למען הרווח, ופותרים אותם גם כן – תוך ניצול ולמען הרווח הכלכלי.

התהום ההיסטורית

משבר ביולוגי זה שהוזכר לעיל – משתקף במישור / רבד גבוה יותר – בקיומה של “התהום ההיסטורית”. המיוצגת כ- סופה של ההיסטוריה (Eros & Eschaton – אחרית הימים), האפוקליפסה, ואולי גם סופו של המילניום.

בכל מקרה, מדובר בסופה של ההיסטוריה כפי שהדת המערבית (בין אם זו יהדות, נצרות או כל דבר אחר) – מינתה לעולמנו. והפכה תפיסתה זו לרעיון המרכזי או הבסיסי של האדם המערבי, באופן שבו הוא רואה את הדברים. וכעת, קיומו של הנשק הגרעיני ודברים מן הסוג הזה, מהווים איום סופני על התרבות. אם כך, אלו היו שני המַעֲמַקִּים, הביולוגית וההיסטורית, כאשר האחרונה מביניהן, מסומלת במשבר האפוקליפטי.

התהום הפסיכולוגית

לתהום השלישית אפשר לקרוא “פסיכולוגית”, אשר מיוצגת על ידי חלומות, לרוב, חווית חייו של האדם, וכמו כן, על ידי חזיונות. מדובר בהדחה ההיא מהמעגנים של האגו. “ביצוע מסע בים הלילי אל האחר”, והיותו נתון לחסדיו של… תוכלו לקרוא לזה: התת-מודע הקולקטיבי, המוח הגלובלי של המין וכו’.

התהום הפיזית

התהום הרביעית, זו שהופעתה, למעשה, ייחודית בתקופתנו. זו היא התהום הפיזית, הממשית, המקיפה את הפלנטה הזו במשך שנות אור, לכל הכיוונים. כי פתאום, עכשיו, בגלל רמת הטכנולוגיה שלנו והמיפוי המדעי, אנחנו מבינים שזה שם, ואנחנו מבינים שזהו המקור לבדידות הקוסמית שלנו, ואנו מבינים שזה מהווה אתגר עצום. מהסוג שאנחנו אוהבים להציג בתור תרבות מערבית – אתגרים של אנרגיה, הנדסה ומרחק.

כלומר, הניסיון להתמודד עם התובנה שהיקום כל כך ענק ואנחנו מוגבלים ביכולת לנוע באופן חופשי במרחב. בגלל מגבלות פיזיות כמו מרחק, מהירות, יכולת הניווט, התנגדות המים, כוח המשיכה. כוח ה- G שמופעל על הטייסים וגורם להם לאבד הכרה, כאשר המהירות היא על-קולית. אנחנו מוקפים במרחקים של מיליוני שנות אור, “תקועים” בכדוה”א.

צלילות וסיבובים חדים, בתוך כלים הנעים במהירות – מגבילים את הגוף הפיזי שלנו ואת החפצים הסובבים אותנו. זהו האתגר הטכנולוגי, לשלוט במרחב. הניסיון לחיות לנצח בעזרת מכשירים וכו\’, בעקבות הפחד מן המוות וחוסר היכולת להתגבר על מרחקים בקנה מידה קוסמי.

דקותה של הרשת שעליה הכל היה תלוי

אלו היו ארבעת התהומות, וכולן משובצות בתוך תהום חמישית, מסוג קצת עדין יותר. זו הנקראת: “הבלתי ניתן לתיאור”. ‘תהום החלל’ או ‘המרחב הפיזי’, ‘תהום המוות’, ‘תהום החוויה הפסיכדלית’ ותהום ‘תהליך המוות’. כל אלו מוטבעים בה.

השפה ההיא (שאנחנו משתמשים בה ביומיום), אשר מהווה כלי עיקרי בהכרתו של המין (האנושי). למעשה, משליכה רשתות כנגד “מפרצים” שונים, ומשם, ויוצאת עם סוגים שונים של “מפות” (מודלים, או דֶּגֶם, מבנים מחשבתיים). אבל אתה לא יכול לתת הרבה אמון במפות האלו, אלא אם כן, ביצעת ניתוח יסודי של השפה. וברגע שעשיתם את זה, בוודאות לא תתנו אמון רב, באף אחת מן המפות הללו. כי דקותה של הרשת שעליה הכל היה תלוי – תתברר לכל.

“זוהי ההנחה שלי בכל פעם שאני מתמודד עם הפכים כדי לנסות לאחד אותם. ליצור “coincidencia oppositorum” כפי שנעשה באלכימיה. כלומר, לא להכריח את המערכת להיסגר. אלא, לנסות ולהשאיר את המערכת פתוחה מספיק כדי שההבדלים יוכלו להדהד הלאה. להיות מחמיא ולא אנטיתטי (נוגד).” טוען מק’קנה.

פירו המונח “coincidencia oppositorum” הוא אחדות הניגודים (Unity of opposites), שקשורה לרעיון של אי-דואליות במובן הפילוסופי. היא מגדירה מצב שבו קיומו או זהותו של דבר (או מצב) התלוי בקיומם של לפחות שני תנאים מנוגדים זה לזה, אך תלויים זה בזה. — ויקיפדיה

מלחמה מתמשכת של הפכים

פילוסופים שקלו במשך זמן רב את הרעיון של ניגודים. אנכסימנדרוס טען שלכל יסוד יש ניגוד, או שהוא מחובר לניגוד (מים קרים, אש חמה). לפיכך, נאמר כי העולם החומרי הגיע מתוך מבנה אינסופי, חסר גבולות, שממנו צמחו היסודות (אדמה, אוויר, אש, מים) וזוגות של הפכים (חם / קר, רטוב / יבש). זו, לפי אנכסימנדרוס, היא מלחמה מתמשכת של הפכים.

הנפרדות היא ביטוי לחומריות, זהו מבנה הרבד בו אנו שוכנים. זהו העולם שלנו, מצב של “כן ולא”, “למטה למעלה”. “אדם אחד ואדם אחר” וכן הלאה. עכשיו, כמות הקבוצות והאופן שבו ניתן למיין ולהפריד הוא חסר גבולות. מוחינו לא מסוגל לעכל אי-דואליות. שכן, במצב כזה, הכל אמור להתחבר למבנה אחד.

התעלות מעל המחשב הביולוגי

העבר ההווה והעתיד, “הכן והלא”, החיים והמוות. כל המחשבות והתובנות יתקבצו למחשבה אחת, שמכילה את כל המידע שקיים. המחשב הביולוגי שלנו (המוח) לא מסוגל לקלוט את כל המידע, את כל האור שבעולם בוואת אחת. הוא מוגבל – עשוי מבשר. זהו משבר האגואיזם שאנחנו מתגברים עליו כאנושות וגם בחיינו האישיים. זהו האתגר ההיסטורי שלנו, שמעצב את עתידנו.

לעומת זאת, התודעה שלנו אכן מסוגלת להתעלות מעל הדואליות המאפיינת את עולמינו. ועל פי כך, ההתעלמות שלנו, של המדע, מלחקור ולתת תשומת לב רבה יותר לתחום התודעה והמסתורין של הנשמה. מבטיחה את המשך הנפילה אל האגואיזם והחומריות ומונעת מאיתנו לצאת מהמשבר המאפיין את התקופה הנוכחית.

לברוח מהתופעה המורכבת יותר

אני חושב, שהעניין הרבה יותר משמעותי מאופיו של רצף או מימד מקביל. ועל מנת לקיים את המבנה האינטלקטואלי של אלף השנים האחרונות, היה צורך רב להתעלם מאפשרות זו. באופן שבו היינו מיישמים את העיקרון הפילוסופי שמכונה “התער של אוקאם” (עיקרון פילוסופי) על הסיטואציה, ופשוט אומרים ‘טוב, אנחנו לא נודה בתופעה המורכבת יותר, כי עלינו לגבש תחילה תיאוריה, שנכונה לתופעות הפשוטות ביותר ולאחר מכן לבנות ממנה הלאה.’

השאלות היותר מעמיקות בחיים

אותו ניסיון לגבש תיאוריה פשוטה על מבנה המציאות, תוך התעלמות מן השאלות היותר מעמיקות בחיים, אכן פעל, אך באופן שְׂטָנִי (דֵּמוֹנִי). במובן שלקחנו פיקוד על המרחב האטומי (בפיזיקה), שהוא עולם פשוט מאוד. בהשוואה, למשל, למשתנים שאתה פוגש בסוציולוגיה או בביולוגיה. עם זאת, זה קרה במחיר של גיבוש תיאוריות על איך שהעולם מורכב. תיאוריות כאלו, שאינן נוגעות בחוויה הישירה (חווית החיים של האִינְדִּיבִידוּאָל / האדם הפרטי).

המדע אינו נוגע בחוויה הישירה של חיי הפרט.

אם כך, יש לנו מצב מוזר, שבו, המודלים הטובים ביותר שלנו על מבנה המציאות, שנשמרים עבורנו על ידי כוהני המדע. הם כמו מוצגים במוזיאון. מכיוון שלא ניתן למפות אותם, מן העובדה הפשוטה, שמדובר בחוויה אִינְדִּיבִידוּאָלִית (אישית או פרטית).

המודלים הדינמיים של השמאנים

שמאניזם, לעומת זאת, הקיים ברחבי העולם מאז התקופה הפליאוליתית. מבוסס על מסורת, שאומרת שאתה חייב להפוך את החוויה שלך, למרכזו של כל מודל של המציאות שהינך בונה. שום כמות של קריאות מונים, בין אם הם מודדים ציקלוטרונים או כל סוג אחר של מכשיר, לא תספק אותך.

ברגע שאתה מבין את זה, אז המשימה הופכת לצורך לשלב היגיון במטאפורות האלה, או מה שנקרא “מיתוסים”. שהם המיפויים הטרום-מערביים, טרום-מודפסים, טרום קרוא וכתובים של העולם.

כשצירופי מקרים מתחילים להיבנות ולהיבנות

“זה מה שאני מדבר עליו, כשצירופי מקרים מתחילים להיבנות ולהיבנות ולהיבנות. עד שלבסוף אתה אומר, אתם יודעים ‘אני לא יודע מה קורה, אבל זה מגוחך לטעון שזו תופעה פסיכולוגית.’ מכיוון שאלו שינויים בעולם (מה שיונג כינה סינכרוניות, ובנה ממנו מודל מסוים). אבל, מה שזה באמת, הוא: שפיזיקה חלופית מתחילה להשפיע על המציאות, זוהי בעצם הפיזיקה של האור. חלקיקי האור מורכבים מפוטונים; ולפוטונים אין אנטי-חלקיקים.

סינכרוניות היא מציאות תמידית, עבור אלו בעלי העיניים לראות אותה.

— קרל יונג