שמונה מדינות כבר הגיעו לאפס פליטות נטו, מסייעות במאבק בשינויי האקלים, על פי הנתונים העדכניים ביותר. ‘כיורי פחמן’ אלו סופגים מדי שנה יותר פחמן דו חמצני מהאטמוספירה ממה שהם פולטים. רובם קטנים, עם מגזרים תעשייתיים מוגבלים ומתעדפים אמצעי הגנה אקולוגיים.
פעולה גלובלית למלחמה בשינויי האקלים גרמה לגל של התחייבויות לאומיות להגיע לאפס פליטות-נטו: ארה”ב ורבות אחרות מכוונות לשנת 2050, עם מדינות כמו סין והודו שמכוונות לעשרות שנים מאוחר יותר. אך עם זאת קומץ מדינות קטן כבר השיגו שליטה על הפליטות שלהן.
פליטות אפס נטו מושגות כאשר מדי שנה נספג יותר פחמן דו חמצני מהאטמוספרה ממה שנפלט. הגעה לאפס נטו בקנה מידה עולמי היא חלק מרכזי במאמצים למנוע מההתחממות הגלובלית לחרוג מיעד האקלים 1.5C.
כפי שמראה התרשים, בשנת 2019, לפני שמגיפת ה-COVID-19 הביאה כלכלות רבות לקיפאון וירטואלי, העולם פלט 58.5 ג’יגהטון שווה ערך לפחמן דו חמצני (GtCO2e). ופליטת גזי חממה גבוהה יותר כיום, מאשר כאשר 190 מדינות אימצו את הסכם פריז ב- 2015.
“פולטים גדולים” וקטנים מפתחים תוכניות ארוכות טווח להפחתת פחמן במגזרים כמו אנרגיה, חשמל וחום, תעשייה, תחבורה וחקלאות. עבור אחרים העשירים במשאבי טבע כמו יערות גשם שסופגים באופן טבעי CO2 מהאטמוספרה, עם אוכלוסיות קטנות, תפוקה תעשייתית מוגבלת והגנת סביבה קפדנית, הדרך לקיימות היא קצת יותר קלה.
להלן שמונה המדינות שכבר השיגו אפס פליטות נטו, על פי מחקר שנאסף על ידי Energy Monitor.
בהוטן
קיום חקלאות, ייעור בר קיימא ותיירות מהווים את עיקר הפעילות הכלכלית של בהוטן.
חבויה בהרי ההימלאיה, הממלכה נוקטת זמן רב במדיניות שמקדמת ניהול יערות בר-קיימא ולא כריתת יערות. פארקים לאומיים מוגנים חולשים על שתי חמישיות מהגיאולוגיה של המדינה, המחוברים במסדרונות בתי גידול המאפשרים לחיות בר לנוע ביניהם, ללא הפרעה של בני אדם.
קומורו
ארכיפלג וולקני זעיר זה שוכן באוקיינוס ההודי מול החוף המזרחי של אפריקה, מעט צפונית למדגסקר. זוהי אחת המדינות העניות בעולם, עם אוכלוסייה של 800,000 מרוכזת בצפיפות בעיירות החוף המרכזיות של ארבעת האיים שלה.
פליטות נמוכות מחקלאות, דיג וגידול בעלי חיים, המהווים כמחצית מכלכלת המדינה, יחד עם שמירה קפדנית על הסביבה של כמעט רבע משטח האדמה, תומכים במעמדה של אפס נטו.
גאבון
יערות הגשם של קונגו שולטים ב-88% משטחה של גבון במרכז אפריקה, הודות למחויבות חזקה לאי כריתת יערות וניהול בר-קיימא של משאבי הטבע שלה.
ממוקמת באגן קונגו, שהוא אחד מ”שקעי הפחמן” הגדולים בעולם, גבון פולטת מעט מאוד פחמן דו חמצני תוך ספיגת כמויות גדולות. האו”ם כינה את גאבון מודל של שימור הסביבה.
גיאנה
גיאנה היא עוד מדינה עשירה בחופות עצים, היושבת על החוף הצפוני של דרום אמריקה מוקפת ביערות הגשם של האמזונס. לאחר שכבר השיגה אפס פליטות נטו, המדינה שואפת לקיצוץ נוסף של 70% בפליטות עד 2030.
עם זאת, המדינה הפכה ליצרנית הנפט החדשה ביותר בעולם בשנת 2019, מה שעשוי לאתגר את מעמדה כפולטת גזי חממה אפס נטו.
מדגסקר
מוקף באוקיינוס ההודי, האי מדגסקר יושב מול החוף המזרחי של אפריקה ונשען על חקלאות ודיג עבור התפוקה הכלכלית העיקרית שלו.
בעוד שכרגע מדובר בפולט נטו אפס, כריתת יערות בקנה מידה גדול גרמה לרבע מכיסוי חופת היער במדינה להיעלם מאז שנת 2000, על פי Global Forest Watch. אם הקצב הנוכחי של אובדן העצים יימשך, מדגסקר תהפוך לפולטת פחמן דו חמצני נטו עד 2030, מציינים באנרג’י מוניטור.
פנמה
בפסגת האקלים COP26 בגלזגו, פנמה הצטרפה לסורינאם ובהוטן כדי ליצור ברית של מדינות שליליות פחמן, וקראה לתמיכה בסחר ובתמחור פחמן ועודדה מאמצים גדולים יותר להגיע לאפס נטו, מציינים ב- Energy Monitor.
עם אוכלוסייה של 4.5 מיליון בני אדם, כ-65% משטחה של פנמה מכוסה ביערות גשם והממשלה מתכננת לייער מחדש 50,000 דונם של אדמה עד שנת 2050, ולשפר את מעמדה כשקע פחמן.
סורינאם
מדינת האמזונס הקטנה של סורינאם היא בין המדינות העשירות ביותר ביערות בעולם, כאשר חופות היער מכסות 93% משטחה.
היערות של סורינאם סופגים מיליארדי טונות של CO2 ותומכים במגוון ביולוגי עשיר, מה שהוביל אותה ליצור שותפויות “באשראי פחמן” כדי לקזז פליטות ולעזור לשמר את המערכות האקולוגיות של היערות שלה.