‘רק שואל’ האם המדינות הן הבסיס לחייהם התקינים של בני האדם?

לפני האמונה הרווחת המדינה היא זו שמחזיקה את הכל, חיי, זורם, מתפקד – והיא רצה קדימה אל המקום הנשגב והמושלם ההוא (שהיא בעצמה אינה יודעת מהו). והכל הוא רק למענינו. אנחנו זקוקים למשהו או מישהו שידריך אותנו, מישהו להשען עליו כי התבלבלנו. מישהו זיהה את המצוקה והבלבול – ומילא את הוואקום.

אני לא מדבר על מדינה ספציפית. כל “הסדר והארגון” הזה – הוא בית כלא לנשמה. כי מבנה הטבע הוא יותר כמו אומנות, שאינו מוגדר במונחים של סדר וארגון. העולם הוא כמו יצירת אומנות או הרפתקה ספרותית. פשוט יופי שיורד לתוך הממד שלנו. והמבנה המסתורי והמיוחד של הטבע, הוא אינו דורש תיקון ע”י יצור שבעצמו מתוסבך עם עצמו. האדם עדיין לא הבין תפקידו כאן בעולם, הוא מבוהל לגלות אפילו – בתוך עולם מלא שאלות, רמזים, ארכיטיפים וסמלים.

העולם (הטבע, הסביבה) היה מסודר, עוד לפני קיומם: הבלאגן הוא הסדר שלהם

לנסות לסדר הכל בשורות ישרות וליצור עולם מסודר ומאורגן, יפול לטמיון מכיוון שהוא נוגד את טבעו הדינמי והקסום של הקיום שלנו, והמבנה הטבעי. הדברים והרצון ההוא להשרות סדר, אשר מבחינת “המדינות” אינו היה קיים מלכתחילה, הוא בדיוק ביטויו של האגו – אשר הוא מקור הבעיה העולמית והמקור לכל הבעיות הגדולות ביותר.

העולם כבר היה מסודר מבעוד מועד, והאנשים, או יותר נכון אלו שהובילו אותם, הם אלו שיצרו את הבלאגן. הבלאגן, הוא הסדר שלהם. הטבע מוגש לנו ככפית זהב. הוא נותן לנו הכל. חיים, משאבים, יופי מפליא, מזון, גיוון אינסופי, סקס, אהבה, הרמוניה, אושר. הוא כבר מסודר – מראש, מלפני עשרות אלפי שנים אם לא מיליונים. הסיפור שלנו מתרחש בתקופה שהיא בסך הכל מאוד קצרה בהיסטוריה של כדור הארץ. אנחנו לא היחידים שהיו כאן, והשיטה שבה הכל מתנהל היא אינה האפשרות היחידה.

“החברה שלנו מעריכה מצב תודעתי של ערנות ופתירת בעיות, והיא מפחיתה מערכם של כל שאר מצבי התודעה. כל סוג של מצב תודעתי שאינו קשור בייצור או צריכה של מוצרים חומריים זוכה לסטיגמה בחברה שלנו כיום. כמובן, אנחנו מקבלים את תרבות השכרות והאלכוהוליזם. אנו מאפשרים לאנשים הפוגה קצרה מהטחינה החומרית. חברה שפועלת במודל כזה היא חברה שהולכת לגנות את כל מצבי התודעה שאין להם שום קשר למנטליות של ערנות ופתרון בעיות”. — גרהם הנקוק

לופ בלתי נגמר של בעיות, שמייצר תלות במערכת מעוותת

אכן, המדינה מגינה על אזרחיה מפני תקיפות וטילים. העניין הוא שמדובר בלופ בלתי נגמר, כדי לפתור את הבעיה מהשורש צריך שיהיה מצב כזה, שלא יקום אדם ויעלה במוחו הרעיון לרצוח אנשים, לרצוח חיות, לירות, לפגוע, לאנוס וכו’. ואם זה קורה, זה מעיד על בעיה חברתית שבאה לביטוי בשנאת חינם, נטיעה לכיוון הרוע. בכולנו יש צד רע וצד טוב, זו הדואליות של העולם, כאן אנחנו מנסים למצוא את האיזון ולכוון לטוב. במקרים אחרים מדובר בבעיות שכליות, בעלות שורש רוחני – השאירו את זה לשמאן, זו בדיוק המומחיות שלו.

אם נהיה חברה מתוקנת לא נצטרך חוקים. זה כל כך רחוק מאיתנו כרגע, זה נשמע כמו פנטזיה אבל הברירה השניה המשכיות בכיוון הנוכחי, אבדון. יש צורך בראייה הרחבה של מצב האנושות, והרצון להכיר בשורש הבעיה הגלובלית, אשר משתקפת מכל אחד ואחת מאיתנו. אחרת לא יהיה לכך סוף. זה אמור להגיע מבפנים. אנחנו לא זקוקים במדינות אם אין איום, אם אין בעיות. לא נראה לי שהם מעוניינים בכך.

“זה בדיוק מה שהם מפחדים ממנו”

הם מפחדים שלא יהיו בעיות.

כל פעם אנחנו נופלים לתוך בור הסמכותיות והצורך להישען ולהיות מובל ע”י מישהו משכמו ומעלה. השינוי מגיע מתוך ההכרה, התודעה, מהתבונה. זה אמור לקרות באופן אינדיבידואלי ולא בתוך מסדרונות וועדות.

לדעתי אנחנו צריכים לעבוד על האמפתיה שלנו, הקשרים הבין-אישיים, למצוא את התשוקה שלנו לחיים ולהתנער מכל הדעות הקדומות, הסטיגמות, מגבלות השפה, למצוא את המשותף, כמו למשל תרבויות מזון, מוזיקה, אמנות – כל הדברים שחוצים גבולות ומבטלים את המדבקות ששמו לנו על המצח. לאפס את הראש מקמוניזם וקפיטליזם, רציונליזם, רליטיביזם, אני יודע… לא חסר.  תהליך כזה יבוא לידי ביטוי בחברה האנושית כולה.

אנחנו המדריכים של עצמינו

אני חושב שצריך לייצר אלטרנטיבות באופן קולקטיבי. להתפתח ולמצוא את מקומנו ויעודינו במישור האישי מה שישליך על האנושות כולה. אחדות בינלאומית היא בדיוק מה שהם מפחדים ממנו, אחדות למען חירות האדם ועליה לרמה גבוה יותר של ההכרה בתפקידנו החשוב כאן, לא כאזרחים אלא כבני אדם, שנמצאים כאן ועכשיו, ברגע הלא יותר מידי ארוך הזה, בחלקת גן העדן הנדירה הזאת.

ייצור כלים להשמדת אנשים

מדינות מייצרות ומשקיעות מיליארדים על ציוד שאמור להרוג אנשים. בלי כרגע להתייחס לסכסוכים ספציפיים, בואו נשים בצד את הביטוי “אנחנו צריכים לשמור על המדינה” – העניין הזה ברור וזה מה שצריך לקרות, אין לנו ברירה. אם נחשוב רגע לעומק הבעיה, זה נורמלי שכאנושות גלובלית אנחנו מייצרים כלים כאלו? ואני לא חושב שהם ממהרים להשליך אותם לפח או להתיך אותם למכשיר חיוני יותר לבני האדם.

“היצירות האלו”, להשמדת בני אנוש. מדובר בכלים שעולים מיליארדים, והם רוצים למכור מאות כלים כאלו, זו המטרה, כל המדינות בעולם, בשביל מה? מספיק שכל מדינה או חלק מהן לפחות יוותרו לפחות על מטוס או טנק אחד, למשל, ותפנה את המשאבים ואת תשומת לבה למצוקות האנשים, בתי חולים, רעב עוני, זיהום סביבתי – וגם פנאי לאנשים, פארקים, תחזוק שמורות טבע, טיפוח האקולוגיה – בעצם כל הדברים שמדברים עליהם הכי פחות. כסף אדיר נזרק לתעשיית המוות, מעל ומעבר – אתם מבינים, ואני לא פציפיסט.

תסכימו איתי, שמשהו כאן לא בסדר?

מה שמאחד בין אנשים, ומה שחוצה גבולות בין מגזרים, כתות דתות ומדינות הוא, בין השאר ולא רק:

• מוזיקה

• אמנות

• אקולוגיה וחקלאות

• תרבויות מזון

• שוק חופשי – אבל באמת חופשי

• חירות גלובלית

• צמחים ופטריות מרחיבי תודעה

• מסיבות וחגיגות

• פילוסופיה ושיחות מעמיקות

• פנאי ושמחה

נהניתי לכתוב את הרשימה הזו… כמו מגילת עצמאות כזאת מסוג אחר. אשמח אם תעזרו לי להשלים אותה בתגובות למטה. מה אני אגיד לכם, אני מסתכל על הרשימה ואלו בדיוק כל הדברים שאליהם כמעט ולא מופנית תשומת הלב, המדינות משקיעות בדברים האלו בעדיפות הכי תחתונה אם בכלל. רואים שהמדינות משקיעות אך ורק במה שמייצר להן רווח ושווה כלכלית. מצד שני, כחברה אלו בדיוק הדברים שאנחנו הכי אוהבים בחיים, זה מה שמחזיק אותנו.

המיקוד אמור להיות על שורש הבעיה הכלל עולמית ברמה התודעתית

כשאני מדבר על בעיות אני לא מתכוון לסכסוכים מקומיים בין מדינות או דתות, אני מדבר על הנושא מנקודת מבט כזו שמכלילה את האנושות כולה. כאילו אתם מביטים על העולם מלמעלה, בלי הידיעה על החלוקה, המדינות, הדתות והבעיות, מה שרואים הוא אנושות מבולבלת, שמנסה איכשהו למצוא את מקומה בקיום הזה. אם אם תמיד נמשיך להביט על הדברים שעל פני השטח, ראש קטן, הפרשות האגואיזם, כלומר הרמה השטחית ביותר – אנחנו פשוט נמשיך להסבוב סביב אותו מקום, כפי שעשינו עד כה במאות השנים האחרונות וכלום לא ישתנה. כי להסתכל על פני השטח של הדברים ולא להתעמק זה כמו לטפל בסימפטומים – במקום בשורש הבעיה.

“יכולים רק להתקרב לאמת, לא יותר מזה – כמעט אמיתי הוא המקסימום”

ואם כבר הזכרתי את הביטוי “שורש” הבעיה: למעשה, להגיע לשורש האמיתי והמרוחק ביותר הוא בלתי אפשרי. מכיוון, שכמות האפשרויות היא אינסופית, וכך גם עומק ההסבר להתרחשויות והשפה – אין להן סוף. כלומר, מה שאני מתכוון הוא שאנחנו, כיצורים מבולבלים צריכים להפנים שאנחנו בסך הכל יכולים רק להתקרב לאמת, לא יותר מזה – כמעט אמיתי הוא המקסימום. האמת האמתית עצמה, נמצאת מעבר ליכולת ההבנה האנושית, אשר מוגבלת, כפי שהעולם החומרי שלנו מוגבל.

מה הכוונה אינסוף? כשמדענים מסתכלים בטלסקופ ורואים אטומים ואלקטרונים – ואם מביטים עוד יותר לעומק עדיין יופיעו חלקיקים (מדענים כבר צפו בהם בעזרת הקוליינדר שנבנה מתחת לפני הקרקע באירופה).

תראו, המוח אינו יכול לעכל ריק, אחרת יווצר פרדוקס שבו המוח רואה שהוא לא קיים, וזה מעבר ליכולת הבנתו – זה בערך כמו לפנות למעלה ולמטה באותו הזמן. או כמו להימצא כאן אבל גם לא להימצא כאן. מעשה הבהייה, הצפייה גורמת להכל לקרוס לתמונה – שמתורגם ע”י המוח כחומר.

ומה שנמצא מאחורי הקלעים של העולם החומרי שאנחנו רואים, בתוך המוח מסתתר ממד רוחני יוצא דופן – לא סתם חלקיקים, כפי שמנסים להסביר לנו. אפשר לצחוק ולגחגח, אבל העובדה היא שהשמאנים מתבוננים למקומות הנסתרים האלו.

“כל הזמן צריכים לְרַצּוֹת מישהו, להצדיק את עצמינו שאנחנו עושים הכל נכון ומספיקים בזמן”

אנחנו כל הזמן צריכים לְרַצּוֹת מישהו או משהו, ולהציד את עצמינו, שאנחנו עושים הכל נכון, מהר ובזמן. והסטטוס האישי שלנו, נקבע ע”י ניירות דפים ומבחנים. ואז, מה שקורה הוא תחרות – ואנשים שאינם מוצאים את עצמם בתוך המערכת, כי אולי הם לא רוצים לשחק במשחק, כי אולי הם נוטים לחיבור במקום תחרות. או שהאופי שלהם אינו תואם את השגרה שיצרה המערכת, סיוטים וטראומה – ואז הלבישו עליהם “מחלה נפשית”. ומה שקורה הוא שהם נופלים בין הכיסאות האנשים האלה.

אתם יודעים, ההתאבדויות, הסטטיסטיקה מראה עלייה. הדיכאון והחרדה שוברים שיאים בכל העולם, במיוחד במקומות המפותחים והמודרניים ביותר, בדגש על ערים ענקיות ואיזורים אורבניים סוענים – משום מה… (שאלה רטורית). במקביל על פי מחקר התברר כי סביבה ירוקה וטיול בטבע גם אם זה במקום מדברי או מקומות מיוערים, שמורות טבע – זאת אומרת, ההיפף המוחלט מהאפור והקודר של “מרכז העניינים”.

אין מספיק תבונה או ראייה רחבה בעולם. כזו שתספק לנו את היכולת לחיות ללא תלות בסמכות.

אנחנו כאנושות עדיין זקוקים למערכת, עדיין לא מוכנים – להיות חופשיים לגמרי. אנחנו נתקלים בגניבות, רציחות, מחבלים ורוע בכל העולם. והמדינות מטפלות בכך, אחרת דברים כאלו לא היו נגמרים בטוב. אם למשל רוצח היה מסתובב חופשי, ממשיך כרגיל והולך בינינו, האם זה נראה כמשהו מועיל לחברה? כשהמדינה סוגרת אותם זה טוב לכולם.

עובדים מסביב לשעון יום יום כדי להשאיר את החברה מבולבלת

חשבתי על זה, לאחר שראיתי משהו שאיכשהו קשור לנושא, ואמרתי לעצמי “באמת שאין ברירה, צריך להחזיק אותם כעדר מגודר תחת השגחה אחרת הם עושים בעיות ומפריעים לאנשים”. אני בטוח שגם אתם נתקלתם במקרים כאלה בחיים. חוסר היכולת לחיות ללא בקרה ושליטה היא מובנת, מדובר בעוד ביטוי של אנושות מבולבלת. במקביל, הם משתדלים מאוד, עובדים מסביב לשעון יום יום כדי להשאיר את החברה מבולבלת.

לתחזק את הבעיות על מנת להציג פתרון שירצה את האוכלוסיה

הרי בלי בעיות, שבאות לידי ביטוי בצורה של מלחמות, שנאה וכו\’ – בלעדיהם אין צורך במדינות. ולכן, ישנו צורך מצדם לתחזק את הבעיות כדי להציג פתרון שירצה את האוכלוסיה. זה כמו צינור החמצן שלהם. ובכך, להמשיך לייצר את אשלייה של תלות בלתי מעורערת שלנו במדינות.

אם באמת היינו מתקדמים לאנשהו ברמה המדינית והאזרחית, ובואו לרגע נדבר בשפתן של המדינות, אני חושב שהתקדמות כזו הייתה באה לידי ביטוי ע”י ביטול חוקים ולא יצירת חוקים נוספים – הרי צעד כזה של ביטול חוקים מראה על אוכלוסיה שכבר למדה לציית, היא מתנהגת נכון (כפי שהמדינה רוצה) והחברה הזו אינה זקוקה עוד לחוקים. מישהו שמע על דבר כזה? זה בתוכנית שלהם? הרי מרוב חוקים כבר יותר קל להגיד מה מותר, מאשר מה אסור. לאן זה מתפתח? מדובר באיבוד שליטה וכאוס שיוביל לבלבול נוסף. אנשים יפחדו לזוז.

מה שמעניין אותנו זה הזמן שלנו – והם רוצים אותו

בואו נעזוב לרגע את המדינה, מה שמעניין אותם זה הזמן שלנו, החיים שלנו, הרגע הזמני והלא-מוסבר הזה כאן בעולם. אולי זה הרגע שלכם, זו הבמה שלכם! זה השיר שלכם. אולי רק פעם אחת? אתם מבינים, אי אפשר לקחת בעלות על שיר של מישהו אחר, אתם מבינים. הרי בסוף – זה אתם ומה עשיתם בחיים שלכם, לאן התפתחתם, ההיכרות שלנו עם עצמינו – למצוא את הדרך והתשוקה שלנו. איך התייחסתם לאנשים ומה הכרתם והפנתם מהחוויה, כל המסקנות שהסקתם מחייכם.

כמה פעמים אתם חושבים בעצמכם וכמה פעמים אתם מקשיבים למקורות חיצוניים

וכאן נכנס גוף שתלטני ודורסני, שמשבש את כל התהליך הנדיר הזה, לוקח מאיתנו זמן יקר מאוד. שואב אותנו לתוך תאגידים וכל מיני חברות, ואז החיים היקרים שלנו, הופכים ל- אנחנו מגשימים חלום של מישהו אחר, אתם מבינים.

“אם אין לך תוכנית, אתה הופך להיות תכנית של מישהו אחר” — טרנס מק’קנה (הוא טען כי המשפט הנ\”ל נמסר לו ע”י “הקול” או “האינטלגנציה של הפטריות”, במהלך חזיונותיו בהשפעת פטריות קסם

מדינה (כולן) היא מחנכת בדרך שלה את הילדים שלנו, מחליטה ללא יכולת בקרה או השפעה מצידנו, שואבת כספים, מגבילה והיא לוקחת בעלות על אנשים, אין לנו יכולת להתעמט איתה בנפרד, לכן איחוד והתעוררות תודעתית כלל עולמית זהו תהליך שהם מפחדים ממנו – הם מתחילים להשתולל.

אז אפשר לעבור קורסים ולימודים, שיתחזקו את מוסכמות החברה והמערכת, בנוסף היא מאפשרת לנו להירשם לכל מיני מקומות ולקבל גם שירותים. עכשיו מה שנשאר הוא רק לשלם להם ולעשות מה שהם אומרים. כי שכחנו לחשוב בעצמינו.

במהלך היום, השגרה שלכם – תחשבו לרגע, כמה פעמים אתם חושבים בעצמכם וכמה פעמים אתם מקשיבים למקורות חיצוניים. תגלו שרוב הזמן דוחפים לנו זבל לתוך הראש. “לך ללמוד!” אומרים לך, “אתה לא יודע כלום”. הדור הקודם המשיך בדרך המעוותת והשאיר לנו בעיות והגענו למצב הנ”ל, אז כיצד בכלל אפשר לחנך את הדור החדש, אם העולם שאתם יצרתם הוא רעיל לכדור הארץ, לחי ולאדם – פיזית ונפשית חוצה גבולות בין מדינות. ואתם ממשיכים באותה השיטה. הריצה הבלתי פוסקת אחר…? אחר כלום. הסיפוק הרגעי, אולי?

אין לימודים אמתיים חוץ מחווית החיים עצמה

מי אמר שצריך לעבור תוכניות לימוד ומבחנים כדי להיות בעל ידע? איפה זה רשום?. אני אגיד לכם, אין לימודים אמתיים חוץ מחווית החיים. פעם, לפני שהיו מוסדות לימוד למשל, אנשים היו לא פחות חכמים. הם היו חכמים  בתחומים אחרים שתואמים את האופי והיעוד שלהם, תחומים שהם אוהבים. הרי בכל זאת היה להם ידע מתקדם ברב תחומים, בין השאר באלכימיה ויכולות ארכיטקטורה, שימוש בחישובים מתמטיים מתקדמים וגיאומטריה מדוייקת להפליא.

עניין מעניין נוסף הוא שיש אנשים עם אוטיזם שהם בעלי יכולות מולדות יוצאות דופן, ללא שלמדו מראש. כמו כן, יש אנשים בעלי זיכרון פנומנלי, יש לא מעט מוזיקאים ואמנים אהובים במיוחד ברחבי העולם, שלא למדו במוסד ולא קיבלו תעודה. ג\’ימי הנדריקס לא למד את התיאוריה של האקורדים והתווים – הוא למד משמיעה. ולא חסרים כישרונות כאלו – ציירים, ספורטאים, כותבים, מעצבים. ורובם  אפילו אינם ידועים בציבור. לכן, אל תתנו להפחית מערככם ולפגוע בביטחון העצמי שלכם – גם אם לא סיימתם את האוניברסיטה.

“אין לי זמן לטאטא 40 שנה בחצר האשראם” — טרנס מק’קנה

הרי האדם לא נוצר לכבוד המדינה

האדם החופשי לא אמור להיות תלוי בה ואף אחד לא התייעץ איתו או שאל אותו מה הוא רוצה – אנחנו מקבלים מספר שמגדיר אותנו ומאפשר לנו להשתמש בשירותים כאלו ואחרים כמו תלוש לחג.

האדם נוצר לא על מנת לחיות במדינות מוגבלות. “מדינה” זו מילה צעירה ממאות השנים האחרונות. היא הומצאה כחלק מתהליך הנפילה אל עבר החומריות והאגואיזם. מה היה לפני עשרות אלפי שנים? תסתכלו על הכוכבים במשמים – ואז תורידו את הראש ותסתכלו במראה ותבינו שהמדינות הן לא מה שמגדיר את הסטטוס שלכם. תבינו שזה אפילו לא נוגע לכם בקצות באמצעות, זה לא שווה את הגוף והחיים שלכם, זה כל כך קטן ונדוש. עם זאת, המערכת הפכה להיות חלק מחיינו, רוצים אנחנו או לא.

אתה מכיר את חייך הכי טוב מכולם

ואגב, חוכמתו של האחר, במה היא עוזרת לך? אתה מכיר את חייך הכי טוב מכולם. אנחנו נמצאים בעולם שבו יש, בואו נקרא לזה אתם – האינדיבידואל, האדם הפרטי – נמצא אל מול כוחות ענקיים ועצמתיים שביכולתם לשנות את האופן שבו אנחנו נחייה. אבל הוא לא יכול לקחת מכם את הנשמה שלכם, התחושות הדברים הבלתי נראים האלה שהם התכונות הכי חשובות בנו, שעושות מאיתנו בני אדם.

במידה והמצב הנוכחי ימשך, לא נופתע אם יציאה מעיר תלווה בעמלות יציאה וכניסה. לפני שתצא מהבית תצטרך אישור מיוחד מראש, שהיציאה שלך מהבית באמת מוצדקת. כדי להפחית את העומס שיווצר בהמשך – כבר רואים את זה קורה בכבישים ובמטרופולינים המרכזיים, מדובר בפיצוץ אוכלוסין שממתין לאנושות בהמשך. זו בעיה ברמה עולמית, מדברים עליה ומודעים לה. זהו ביטוי לחוסר האיזון שלנו עם הטבע.

אנחנו שייכים להרים לאדמה ליערות, לעצמנו לתודעתינו – ולא למדינה

אני סבור שהמילה “מדינה” שמה האמתי הוא מערכת כלכלית שבנויה בשיטה מתוחכמת מאוד. אנחנו כבני אדם שנולדנו מתוך הטבע ואנחנו שייכים להרים לאדמה ליערות, לעצמנו לתודעתינו – ולא אל המדינות.

המדינה בנויה מאנשים. אותם האנשים שמשרתים את המדינה, למשל פרמדיקים, לדעתי הם משרתים את האנושות לא את המדינה. והמדינה לוקחת קרדיט על כך והיא תשוב ותפציר “שירותי ההצלה שלנו ביחד עם האלו והאלו שלנו הצלחנו להתמודד עם… והנה תראו, בלעדינו לא תוכלו! אז אני אומר להם – שבלעדינו, המדינות הן כלום. המדינה לוקחת אנשים מכניסה אותם לכל מיני מגירות, ממיינת מנצלת ואז לוקחת את הקרדיט ובונה על זה עוד שקר.

האנשים הכישרוניים, האנשים שעובדים קשה מאוד פיזית מכל רבדי החברה – חוצה גבולות – הם גלגל ההצלה של אותו הכוח שדורך עלי ועליך.

מכיוון שהשיטה היא כל כך מתוחכמת וקיימת הרבה זמן וכשחוזרים על שקר הוא כבר נראה כאמיתי. אתם יודעים, המשפט הזה: “כשחוזרים על שקר הרבה פעמים הוא הופך לאמת”

גל גדול שמתהווה וצובר תאוצה, או משב רוח של שינוי – אווירה חדשה

אתם הכוח שבלעדיו הם אינם יכולים. הכוח נמצא בידיים שלנו. והאופטימיות, הדור החדש, השבירה של המוסכמות הרגילות לכיוון של חיים ללא חרדות של שרידות כלכלית, ביטחונית, בריאותית, חברתית. מדובר בסך הכל על תקופה קצרה בהיסטוריה האנושית, שתעבור מן העולם באותה המהירות. ראיתי תמונות של צעירים מפגינים למען איכות הסביבה בארץ, הופתעתי לטובה ולא ציפיתי לראות את זה. זה משמח לצפות בגל גדול שמתהווה וצובר תאוצה, או משב רוח של שינוי – אווירה חדשה.

ממוחותיהם של הצעירים תזרח תקופה חדשה, עתיד העולם בידיהם. לתקן את הבעיות של הדורות הקודמים.

ומחכה לנו תקופה זוהרת של פריחה גלובלית של האנושות כולה. שחרור מן אזיקי הצורך בסמכות, הכלא של הנשמה. אין עליה ללא ירידה, חברים למסע.